על האנשים היודעים

ככל שהמצב מקצין פה, יוצא לי להיתקל ביותר ויותר אנשים ״יודעים״: 

הם יודעים בדיוק מה צריך לעשות עכשיו עם המצב במדינה, 

ומי צודק

ומי טועה

ואיך לסמן בסרט אדום את כל מי שמסוכן, 

(שכמובן שזה כל מי שלא חושב בדיוק כמוהם). 

הם לא מייחדים צד אחד ספציפי או מחנה, 

יש אותם בכל קבוצה גדולה כקטנה של דעות. 

וכשאני מזהה נחרצות שכזאת, 

משהו בתוכי מיד נסגר. 

זה לא מגיע ממקום אידיאולוגי, 

זה ממקום בלתי נשלט, עמוק בתוכי, 

שגם בתור ילדה אני זוכרת שהיה בי משהו שתמיד האמין

שכשמישהו אומר לי שיש רק אפשרות אחת, 

אז כנראה שיש עוד שתיים, 

שכשמישהו מסביר לי שרק אצלו האמת,  

אז כנראה שהיא מסתובבת בעוד כמה מקומות, 

שהמציאות בשטח תמיד תהיה יצור כלאיים- חתונה- מעשה אהבה

של מספר נקודות מבט. 

ושכל אונס של נקודת מבט אחת על כלל האוכלוסיה, אף פעם לא יחזיק מעמד לאורך זמן. 

לא בטבע, ואני מתעקשת להאמין שאפילו לא בבינה מלאכותית. 

אני מנסה בכל מאודי בימים הכואבים האלה שלא להיגרר למלחמות על דעות, 

שלא לקחת חלק בשיחות שאין בהן שאילת שאלות והקשבה, 

וכשנקלעתי לכמה כאלו בשבועות האחרונים שמתי לב שככל שיותר סירבתי להצהרות מוחלטות, 

ככה האדם היודע שמולי יותר הדגיש את סימני הקריאה, 

שככל שיותר שיתפתי בבילבול שלי, 

ככה האדם היודע שמולי יותר גרס שאנשים כמוני הם מסוכנים או מנותקים, 

ובאחד הלילות השבוע היה לי חלום עליהם, על האנשים היודעים, 

הם כולם היו בחדר אחד, 

הם צעקו דברים הפוכים אחד מהשני אבל כולם התלהמו לכיווני, 

על הלחימה, 

ועל הפסקתה, 

על החזרת החטופים, 

ועל כיבוש עזה, 

על מהפכה משפטית ומשטרית, 

ועל דמוקרטיה, 

על גיוס חרדים, 

ועל גירוש העזתים, 

על גלי בהרב מיארה ועל רונן בר, 

על הקמת מדינה פלסטינית 

או מחיקת הרעיון הזה מהתודעה 

הכל היה שם.
 

בחלום לא רק שלא הצלחתי לשמוע בבהירות את מה שהם אמרו,  גם לא הצלחתי להשחיל מילה אחת קוהרנטית ולהיכנס לאיזה דיון. ביניהם היה ברור שלא יכול היה להתנהל דיון, כי כל אחד מהם הסביר את הסיפור בצורה כלכך הרמטית שלא משאירה שום פתח- כי הרי כל מקום וכל דיון על כל אקסיומה כזאת הוא מסוכן ומנותק מנקודת המבט של הדובר והמחנה שמאחוריו- אבל האג׳נדה שלהם היתה ברורה, הם שיתפו פעולה ביחד כדי לדחוק אותי לבחור צד מוחלט כמו שהם עשו, להילחם במישהו מהם. להפסיק תיכף ומיד לשאול שאלות. 

ובשלב מסוים פשוט יצאה ממני זעקה- 

תסתמו. 

תסתמו כולכם. 

פשוט תהיו בשקט רגע עם סימני הקריאה שלכם. 

אני לא יודעת לנהל דיאלוג ככה, ואני גם לא מעוניינת ללמוד. 

ואז התעוררתי. 

אין לי תשובות לאף קבוצה אבל אני מקווה כבר שנתעורר כולנו מהסיוט והקיטוב הזה שיצרנו ביחד. 

נרקיס. 

משאבי השבוע: 

1.לפני כמעט עשרים שנה פורסמה בynet כתבה שהסבירה בפשטות מאמר שבחן מה גורם לכל אחד מאיתנו כל כך לאחוז בנקודת המבט שלו מבלי להיות פתוח לדיון, ואיך תקופה של מלחמה משפיעה על זה. אפשר לקרוא את זה פה.  והנה עוד אחד, מנקודת מבט אחרת לגמרי. 

2.כמה ציטוטים לשבוע זה: 

"בני דורנו מתעניינים כל כך בשמאל ובימין, עד ששכחו לגמרי כי יש גם מעלה ומטה."  פרנץ ורפל

"הכנס שלושה ציונים לחדר אחד והם ייצרו ארבעה מפלגות פוליטיות שונות." ~ לוי אשכול

״עלי אין יריבי חולקים כלל, הם חולקים רק על הדמות שהם ציירו לעצמם ממני – ועל איש כזה ראוי אכן לחלוק.״ רבי נחמן מברסלב

״בכל פעם שאני מוצא עצמי מתווכח על משהו בלהט, אני בטוח שאינני משוכנע.״  יו פראתר

3.שיר שמזכיר לי כמה כולנו עדיין ילדים, ועל דו שיח של חירשים. ניתן להאזין כאן.