בידינו אור ואש

ב7 לאוקטובר הייתי רגע לפני הגשמת חלום ארוך שנים: סיבוב הרצאות בארה״ב כדי לקדם את הספר שלי באנגלית. ואז הגיעה התופת: חרדה, כאב, ואבל, וכולנו יודעים את ההמשך של רעידת האדמה הזאת ששינתה את איך שאנחנו חושבים על הרבה מאוד דברים- אבל יותר מהכל היה לי אז ממש ברור, אבל ממש ברור, שאני לא ממשיכה לעשות את מה שעשיתי לפני. שאיך אפשר? שאין מצב. שהאדמה בוערת, שהעולם כולו בוער, שאני צריכה לעצור הכל עכשיו לשנים ואולי לתמיד כי הדבר היחיד שאני נדרשת לעשות זה להצטרף למאמצים כדי להציל את מדינת ישראל ואת העולם היהודי.

בשבועיים הראשונים הייתי בחו״ל, שם הייתי צמודה לחדשות ולוואטסאפים, מתפעלת מרחוק חמ״לים שהצטרפתי אליהם, מנסה להיות אפקטיבית בכל דרך אפשרית. 

ואז חזרתי לארץ ונעתי בין לבכות לבד, לבכות עם אנשים, להמשיך להתנדב בכל דרך אפשרית ולסבול מסיוטים בין לבין. 

אני זוכרת שיום אחד אלון ואני נסענו באוטו והוא שואל אותי:״תגידי מה עם הספר בארה״ב? ומה עם האירועים האלו והסרט שתיכננת לקדם בנושא?״ והסתכלתי עליו כאילו הוא נפל מהירח. 

״איך אתה מצפה ממני לחשוב עכשיו על הקריירה שלי??? כל מה שאני אמורה לעסוק בו קשור למצב. תראה את הלהבות שיש בחוץ.״ 

ואלון באמת ובתמים לא הבין על מה אני מדברת. 

״ברור שהמצב קשה. מאד קשה. וזה נפלא וחשוב שאת מתנדבת ועוזרת. אבל אני לא מבין למה שזה יעצור ממך לעשות את השליחות שלך בעולם? ובעיקר למה שתפסיקי לעבוד, להתפרנס ולשלם חשבונות? לא ראיתי איזו הודעה שמישהו מפסיק לגבות מאיתנו חשבונות ושכר דירה, אבל תעדכני אותי אם פיספסתי.״ 

לא היה לי מה לומר. 

אחרי שתיקה של כמה דקות באוטו הוא הוסיף: 

״ונרקיס, מה שאת עושה חשוב. ויכול לעזור להרבה נשים ברחבי העולם-באנגלית. עם מלחמה או בלי מלחמה, העולם מתפרק או לא מתפרק- כל עוד אנשים בחיים, הם רוצים לחיות. ומה שאת עושה יכול לעזור להם בזה.״ 

לקח לי בערך שבוע אחרי השיחה הזאת להצליח להכיל את מה שהוא אמר.  

לקח לי בערך שבועיים כדי להיזכר שזה לא עוזר למדינה שאני אפסיק לעשות את השליחות שלי, ולהיפך זה אפילו פוגע במדינה,  

לקח לי בערך שלושה שבועות מהשיחה, וחודש וחצי אחרי שהתופת התחילה כדי לקבל מחדש את הכוחות והאנרגיה ולחזור באמת לעבוד. 

באופן אירוני, מהרגע שחזרתי לעבוד- אני שמה לב שאני מסייעת למדינה בדרכים שלפני זה לא חשבתי עליהם. 

בריאיון לפודקאסטים באנגלית על הספר שלי- בחצי מהשיחה אני מדברת על ישראל ומייצגת את נקודת המבט שכלכך שונה ממה שמציגים עלינו בתקשורת, וזה לקהל שכבר התחבר אלי דרך המסרים האחרים שקשורים בנשים, מנהיגות ומיניות -אז זה מגיע מהדלת האחורית, 

בשיתופי פעולה חדשים שנוצרו לי בחודש האחרון, אני גם זוכה לאפשר לעוד ישראלים הזדמנויות שאחרת לא היו מגיעות אליהם (בתקופה שאנשים מאד זקוקים לכאלו),  

ובאופן הכי פשוט- בכך שאני עובדת אני עוזרת למשק שנמצא במצב קשה,

והתכנים שאני יוצרת אני מחברת אנשים לתשוקה שלהם, להשראה שהם, לכוחות שלהם. 

האור שלנו חיוני ומשמעותי וגם כשהכל מתפרק שם בחוץ- אנחנו חייבים להמשיך להאיר כל עוד אנחנו יכולים. 

אתי הילסום משתפת על שירים שהיא כתבה תוך כדי שהיתה בדרך לתאי הגזים באושוויץ. יש דוגמא יותר מובהקת מזו? 

עכשיו בחג החנוכה הנקודה הזו מקבלת משמעות נוספת: "נר ה' נשמת אדם" - משלי כ, כז , שלמה המלך.

כל אחד מאיתנו הוא נר, התפקיד שלנו הוא להאיר את החושך- כל אחד בדרכו. 

מוזמנים להצטרף אלינו באתגר של משחקות באש ולהאיר את המרחב בדרככם. 

שיהיה חג משמעותי ושניזכר באור שלנו, נרקיס.