על התקהלויות ותאונות

השבוע היו לי מספר הזדמנויות להצטרף למפגשים פיזיים עם אנשים: אירועים בעבודה, חגיגות לחברים טובים או פליידייטים עם הורים וילדיהם. שמתי לב שלפני החלטה אם להגיע למפגשים חזרתי להריץ בראשי תרחישי עלות תועלת:  

איכשהו חצי מהאנשים שאני מכירה נכנסים או יוצאים עכשיו מבידוד. חלקם חלו בקורונה (רובם מחוסנים), ואחרים צריכים לשמור על ילדיהם בבידוד שנחשפו לחולה מאומת. הנה חזרנו שוב לתקופה שכל מפגש חברתי כרוך בסיכון והצצה בחדשות על הסגר המתקרב רק מחזקת אצלי תחושת קלסטרופוביה. 

מה שאני מחבבת בתקופה המשונה הזאת, זה שהיא גורמת לנו להתבונן לעומק על כל הדברים שאנשים שאנחנו פוגשים עלולים להדביק אותנו בהם, כי הרי לא מדובר רק בחיידקים: הם יכולים להדביק אותנו גם במחשבות חיוביות, או שליליות, תחושה של אנרגיה או של ייאוש, הרפתקאות או סטגנציה. כל החלטה מהירה במפגש כמו למשל לתת חיבוק מקבלת משמעות אחרת והבחירות הקטנות והגדולות במערכות היחסים שלנו נעשות הרבה יותר במודע. 

מה שאני פחות מחבבת בתקופה הזו זה כמה היא עשויה לגנוב לנו את הנוכחות ממה שקורה ברגע הזה:  

אתמול הייתי ביומולדת של חברה יקרה, ובנהיגה הביתה התחלתי להיזכר בכל האנשים שהייתי קרובה אליהם פיזית באירוע ולתהות עד כמה זה מסכן אותי: הוא כבר חלה אז זה בסדר, היא בקושי יוצאת מהבית אז סבבה, הוא מסוכן..כל הזמן מסתובב..ונתתי לו חיבוק. תוך כדי שאני מנסה להיזכר, עולות לי המחשבות על החברים הנוספים שנדבקו לאחרונה וסיפורי ההידבקות שלהם ומצד שני עוד שניה אולי יש סגר אז חשוב לצאת מהבית ו…. שומעת חריקה של מכונית, מזיזה את הראש שמאלה, רואה אוטו נוסף עוצר בפתאומיות, עוד אחד עוצר בפתאומיות, הם ממש קרובים אלי, אני מסיטה את ההגה ימינה בפתאומיות כמעט מאבדת שליטה, לוחצת מהר על הברקס כי כמעט נתקעת באוטו שמולי, הצלחתי לעצור בזמן המוביליי שלי מצפצף כמו משוגע, פונה עוד קצת ימינה, ו...יוצאת מזה. איילון צפון. אלוהים ישמור. הנשימה שלי מהירה, אני מנסה להסדיר אותה ונזכרת ב ת א ו נ ו ת ד ר כ י ם . זה גם סיכון גדול שאנחנו לוקחים כל פעם שאנחנו יוצאים מהבית. יותר גדול ועתיק מהקורונה. 

מרוב חדשות וחישובים וחרדות מבידודים, שכחתי לנהוג. 

חשבתי על כל הדברים אותם הזנחתי לאחרונה בגלל החרדות וה״מה אם״-ים שלי. ונזכרתי שאני רוצה לחיות, ואין דבר מסוכן יותר בחיים מלא לשים לב למה שקורה ממש ברגע הזה, מול העיניים שלנו ומתחת לאף שלנו. במקביל לבחירת החיים הזאת, הבנתי שיש דברים נוספים שאני יכולה לעשות שיסייעו לי ולסובבים אותי פחות לפחד, לכן השאלה שלי אליכם השבוע היא קצת שונה: התחלתי לעבוד על מסמך מסכם לכל התרופות סבתא ששמעתי עליהן שמקילות על אנשים בזמן שיש להם קורונה. אני לא מתיימרת למצוא תרופת קסם (אותה עדיין המדע לא סיים למצוא), אבל דברים שיוצרים הקלה של התסמינים.  אני מתכתבת עם כל החברים שלי שהחלימו וגם אוספת דברים שמצאתי באינטרנט, כדי שפעם הבאה שיהיה למישהו שאני מכירה הוא ירגיש טיפה פחות חסר אונים ויוכל לקחת צעדים אקטיביים. אם יש לכם המלצות לדברים כאלו, אשמח שתשלחו לי במייל חוזר. אשתף בסיכום ההמלצות שאספתי בשבוע הבא. 

עד אז שיהיה סוף שבוע מעולה, שנהיה בריאים, ושנהיה זהירים אבל במידה. 

נרקיס. 

Photo by Birger Strahl on Unsplash