״על כסף ואגוזים״

בדרך כלל כשאני חושבת על כסף התחושה הראשונה שעולה בי היא התרגשות שמהולה בחוסר אונים. 

החודש התחלנו לעבוד עם יועץ פיננסי. המטרה היתה לעזור לנו לחסוך ולהפוך את כל ההתנהלות שלנו בנושא לחכמה יותר. הפגישה הראשונה ארכה 4 שעות ולמרות שכבר הייתי עייפה, שמרתי על ריכוז מקסימלי: לא הפסקתי לשאול שאלות וסיכמתי את הערותיו. אחרי הפגישה הגיעו שיעורי הבית מהיועץ ואלון ואני היינו צריכים לעשות בירורים ושיחות רבות כדי לקבל החלטות משותפות ולפעול בהתאם. על מנת לקבל עוד נקודות מבט התייעצתי עם חברים, קראתי בנושא, ושלחתי ליועץ שאלות נוספות. כל מידע חדש שקיבלתי שלח אותי לעוד שיעורי בית ועוד החלטות לקבל. 

השבוע כבר הרגשתי סחרחורת, היה לי יותר מדי מידע בראש ובעיקר הרגשתי שהעיסוק הרב בכסף מרוקן אותי. 

יש חלק בסדנא של דאבליו בו אנחנו מזמינות את המשתתפות לכתוב מכתב אישי ל״כסף״, כאילו מדובר בבן אדם, ובכך להבין בעוד רמה את מערכת היחסים הנוכחית שלהן איתו. משתתפות שעשו את התרגיל הזה מספר פעמים בחיים שמו לב שממש כמו עם בני אדם, בתקופות שונות בחיים המכתבים שלהן לכסף מנוסחים אחרת לחלוטין. גם עם כסף יש לנו תקופות: יש טובות, יש מאתגרות, יש כאלו בהן אנחנו פחות חושבים עליו. 

 אם הייתי כותבת מכתב לכסף בזמן האחרון, הוא היה נראה בערך ככה: 

כסף יקר, אני אוהבת אותך ואת מה שאתה מאפשר. אני מעריכה את זה שאתה דורש ממני להיות ״על זה״ ושאתה גורם לי להיות יותר מחויבת לעשייה שלי. אני באמת יודעת שבתוך תוכך יש לך כוונות טובות עבור בני האדם: אתה רוצה שנצמח, שנשתף פעולה ושניקח אחריות על חיינו. 

אבל אני חייבת לשתף שלפעמים אין לי כוח לשמוע אותך או עליך. אני רוצה אותך בקרבתי אבל יש בעיסוק בך משהו שמוציא ממני את האנרגיות ואפילו משעמם אותי. אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן למערכת יחסים בריאה ויציבה, אבל חשבתי להתחיל במה שאני יודעת הכי טוב לעשות עם ״אנשים״-  שזה פשוט לשתף בכנות את מה שאני מרגישה. 

מעניין איך אתה מרגיש כלפי.  

מקווה שנמשיך ללמוד זה את זו, נרקיס. 

את המכתב הזה ניסחתי בראשי בימים האחרונים, ואז באופן מסונכרן וקוסמי, ה״כסף״ במסגרת מערכת היחסים הדמיונית שאנחנו מקיימים, מצא דרך מיוחדת לענות לי במכתב חזרה: 

זה היה כשקראתי ללביא לראשונה סיפור חדש: ״מעשה בשלושה אגוזים״ מאת לאה גולדברג. 

למי שלא מכיר, הסיפור מתחיל בגמד שגר באמצע היער. כשהגיע החורף הגשום והקר, הסנאי דפק לגמד בדלת וביקש ממנו מחסה לכל העונה. בתמורה, אומר לו הסנאי: ״אתן לך שלושה אגוזים ובהם שלושה סודות ורזים. והיה כל מי שיפתור את סודם, אין כמותו מאושר בעולם.״ 

הגמד התלהב מההצעה והסכים לעסקה. בהמשך הסיפור, האגוזים ממשיכים להיסחר בהצלחה בין דמויות שונות, תחת אותה הבטחה שיצר הסנאי: ״לכל אגוז סוד, ומי שיפתור אותו יהיה המאושר בעולם״: הגמד נותן אותם לאנשים בשביל שלא יכרתו את היער, האנשים נותנים אותם לשר בתמורה לזהב אמיתי, השר נותן אותם לנערה כדי שתינשא לו (במקום לבנות לה טירה(!), ובסוף הם נאכלים במקרה על ידי הילד המתוק שנולד לשר ואשתו. 

דרך הסיפור פירשתי שה״כסף״ בא להגיד לי: ברור שהעיסוק העקר בניהול שלי משעמם ומתסכל אותך, אין ערך או עניין בי סתם ככה, אני חתיכת נייר או מספר במחשב, אבל תראי מה אני יכול לאפשר: שיתוף פעולה בין אנשים, ארגון מערכות יחסים, יצירה, עשייה ופתרון בעיות. אם את רוצה לשפר את מערכת היחסים בינינו פשוט תיזכרי בכוונת המקור שבי, למה נוצרתי, וזה כבר ייתן לך כוחות והשראה לפעול איתי בצורה חכמה ונכונה. 

סיימתי לקרוא וחשבתי לעצמי איזה גאון הסנאי הזה, בעולם של היום בו כל יזם חמישי מקים קהילה ומנפיק לה מטבע וירטואלי הוא יכל ממש להיות כוכב. 

״תם המעשה בשלושה אגוזים, ומי יידע סודות ורזים? הבן הקטן אכל את כולם, עכשיו אין כמותו מאושר בעולם.״ 

מה אתם מרגישים כלפי כסף? ואיך אתם יוצקים לעיסוק בו משמעות? אשמח לקרוא אתכם כמו תמיד. 

שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס. 

Photo by Sahand Babali on Unsplash