על לדעת לעצור

אתמול הגיעה אלינו הביתה חבילה ענקית לחג ובה אינסוף גרסאות שוקולד; בצבע לבן, בצבע חום, בצבע אדום, בצורות ריבועים, אליפסות ולבבות. כל סוג של שוקולד עטוף באריזה ייחודית שמשאירה מקום להפתעה. 

לביא לא ידע את נפשו מרוב אושר; הוא רצה לפתוח את כל האריזות ולטעום מכל הצבעים והצורות. בדרך כלל אני מגבילה אותו בכמות הסוכר שהוא אוכל, אבל אתמול נתתי לו לעוף; הוא פתח כל אריזה שרצה וטעם מהכל. בשלב מסוים, אחרי כמות סבירה של שוקולדים הוא הפסיק בעצמו. ״אמא, נשמור למחר, שלא תכאב לי הבטן.״ 

זה הרשים אותי שכחלק מזה שהוא כבר יותר גדול, הוא מכיר את עצמו ויודע מתי לעצור. 

כמה חשוב זה לדעת מתי לעצור. 

אני לא תמיד יודעת מתי לעצור. 

לפעמים אני צריכה מנגנון חיצוני שיציב לי גבולות, כמו שהורים עושים לפעוטות: 

למשל בשלב מסוים השנה היתה לי התמכרות לאתרי חדשות, הייתי נכנסת כמה פעמים ביום וקוראת את כל הכתבות והטוקבקים. למרות שידעתי שזה לא עושה לי טוב, התקשיתי להפסיק. יום אחד בפלאפון שלי הופיע באג חדש: כל אתר בעברית שנכנסתי אליו הציג לי את הטקסט באנגלית, וכדי לחזור לעברית הייתי צריכה כל פעם להיכנס להגדרות ולשנות את זה. באותו שבוע הפסקתי  לבקר באתרי חדשות, הכותרות האדומות בynet לא כל כך מגרות את המוח שלי כשהן כתובות באנגלית. 

לקראת השנה החדשה אני רוצה לדעת לעצור לבד, בלי מבוגרים אחראיים או באגים שיצילו אותי מעצמי. 

אני מתבוננת על דברים שכבר לא משרתים אותי: הרגלים, מערכות יחסים, פרויקטים מסוימים, דפוסי חשיבה: אני רוצה לדעת לעצור אותם ולשחרר- לפני שהם עושים לי כאב בטן. 

 בדרך כלל בתחילתה של שנה חדשה אני נוהגת לחשוב על מה להוסיף לחיים שלי, השבוע אני מתמקדת ב-מה להסיר. 

מה אתם הייתם רוצים לעצור בחיים שלכם? אשמח לקרוא אתכם. 

שיהיה אחלה סופשבוע ושנה טובה ומתוקה! נרקיס. 

‍

Photo by Tim Gouw on Unsplash

‍