על להיות אדם רגוע

בשבועות האחרונים נעקצתי בכל הגוף. באמצע הלילה אני לעיתים צריכה לשים את השמיכה על הפנים כדי להצליח להירדם, ובבקרים אני רואה שגם לביא ואלון מתגרדים איתי בתיסכול. 

אתמול תוך כדי ששכבתי במיטה לפני השינה ראיתי אותו- ה י ת ו ש. התבוננתי בו חג סביבי עם רעש ה״בזזז״ שלו, ולרגעים כשהיה נדמה לי שהוא נעלם, הרגשתי בחלק חשוף בגופי תחילתה של עקיצה.  ברגע שהזזתי במהירות את האיבר הנעקץ היתוש מיד חזר לחוג סביבי ולבזבז באוזניי. אחרי כמה דקות וכמה פעמים שהשלבים האלו חזרו על עצמם, התחלתי לכעוס. אף פעם לא רציתי להיות אדם שהורג חיות, אבל באותו רגע מבחינתי זה היה או הוא או אני. בכל פעם שהוא חלף על פניי, מיד הטחתי את שתי ידיי בניסיון עילג לחסל אותו. ובכל פעם הוא ברח. 

רק אחרי עשרות ניסיונות הבנתי, יתוש אי אפשר להרוג כשכועסים. 

לחסל יתוש אני יכולה רק כשאני רגועה, אבל יש קאץ׳: כשאני רגועה היתוש כבר לא מפריע לי. 

פרדוקס המזג של בני האדם. 

אבל מאיפה מישהי כמוני יודעת משהו על להיות רגועה? 

שבוע שעבר הלכתי לראשונה למדקרת. גללתי בפניה את בעיות גופי וביקשתי ממנה לפתור אותן. אחרי שסיימתי לדבר, נשכבתי על מיטת הטיפול, והיא בדקה אותי דרך הדופק ודרך עוד כל מיני שיטות שלא הצלחתי להבין. 

בתום בדיקותיה היא שיתפה:״אין לך בעיות בריאותיות״. ואז היא הוסיפה משפט שמסכם את שיעור חיי: ״את פשוט צריכה להירגע. את כל הזמן בלחץ ובתחושת דחיפות. אין לך סיבה למהר לשומקום ועם שומדבר.״ 

היא הניחה עלי שלוש מחטים, והבטיחה שהן יעזרו לי השבוע להיות רגועה יותר. 

אני לא יודעת אם זה פסיכולוגי, או שזה דרך השפעת המחטים- אבל בשישה ימים שאחרי הטיפול חוויתי גרסה רגועה של עצמי שלא הכרתי. התחושה הייתה שמסביבי יכולה להיות מלחמה, ואני אהיה זאת ששואלת אנשים בשלווה עניינית איך אפשר לעזור להם. זה כאילו היה סביבי איזשהו שריון שאיפשר לי מצד אחד להיות בתוך מה שמתרחש, ומצד שני לא להזדהות עם זה עד הסוף. זה חסך לי כל כך הרבה אנרגיה שבמקום להתעייף, הרגשתי עודפים שלה. ישנתי פחות בלילות, אך הייתי יותר עירנית בימים. 

בעבודה הכל היה קל! במהלך איזו פגישה מורכבת עם כמה קולגות, מישהי מבחוץ שעשתה איתנו שיתוף פעולה ממש הרימה עלי את הקול, ואני עניתי לה בצורה מפוייסת, שהצוות שאיתי היה בשוק. הם רגילים לראות אותי מתגוננת ותגובתית, והם לא הבינו מה לקחתי. 

הייתי בטוחה שזאת האני החדשה. 

אני לא יודעת אם זה בגלל שבאמת עברו הימים מהדיקור, או שפסיכולוגית נגמר האפקט עלי- אבל בדיוק אחרי שבוע חזרתי להיות לחוצה ולהתעצבן מיתושים. 

אבל עכשיו כבר ראיתי את האור. אני יודעת איך אפשרי לחוות את החיים כאן. ואני מחוייבת להטמיע את זה ביומיום. 

יש לכם שיטות טובות להישאר רגועים שאינן תלויות בדיקור : ) ? תענו לי במייל חוזר אם כן, אשמח לקרוא!. 

שיהיה סופשבוע רגוע! נרקיס. 

Photo by Aperture Vintage on Unsplash