״אל תקבעי את המציאות״

ום אחד, אי שם בעבר הקרוב, ישבתי עם שותפים בשיחת משא ומתן על פרויקט עתידי. במהלך הפגישה נודע לנו שהלקוח איתו עמדנו לחתום על חוזה ראה הרבה מהדברים באופן שונה מהותית מאיך שאנחנו ראינו: מבחינת היעדים, לוחות הזמנים ובמיוחד מבחינת התשלום על העבודה שלנו. במהלך הפגישה כל כך התבאסתי, כבר ראיתי איך אחרי כל הציפיות והעבודה המקדימה שעשינו בנושא, הפרויקט לא הולך לצאת אל הפועל..
הרגעים האלו בחיים בהם אני מבינה שהמציאות אינה תואמת את מה שהיה לי בראש הם רגעים שנוטים מאד לעצבן אותי..כמו הרבה אנשים גם אני לא אוהבת לא לקבל את מה שאני רוצה.
אבל אני כותבת על אותו המקרה, כי הפעם למדתי בעקבותיו משהו חדש…
לאחר אותה פגישה צעדתי לאוטו עם אחת הקולגות שלי והשמעתי באוזניה את כל הטענות שיש לי לגבי הפערים בינינו והלקוח: כמה שזה לא בסדר שהם רוצים שנעשה ככה, ושלא נקבל ככה, ואיך זה יכול להיות שאנחנו אומרים משהו אחד והם משהו אחר וכו׳… הקולגה הקשיבה לי בסבלנות וכשסיימתי לדבר היא פשוט אמרה:״אני מבינה מה את אומרת, אני גם מסכימה איתך. אבל זה בסך הכל מה שהם אומרים עכשיו. חכי.. רק התחלנו. אל תקבעי את המציאות מראש.״
מה שקרה בשבועות שאחרי אותה הפגישה הוכיח את נקודתה: הם זזו מעמדתם לעברינו, אנחנו זזנו לעברם- ומצאנו את דרך המלך לממש את העבודה המשותפת. מה שכעסתי עליו באותה הפגישה היה בסך הכל שלב בדרך, חלק מהמסע- בדיוק כמו שהילד שלי כעס כשניסה לנסוע על אופניים בלי גלגלי עזר בפעמים הראשונות, בעוד לי ולאביו היה ברור שזה חלק מתהליך הלמידה…
מעבר לנטייה הילדית שלנו לרצות לקבל הכל כאן ועכשיו, גם משהו בקצב הדופמין המופרש מהרשתות החברתיות גורם לנו להאמין שדברים שלא קורים מיד לעולם לא יקרו, והחלק האירוני בזה הוא שבכך שאנחנו מאמינים בזה- אנחנו לפעמים גם גורמים להם בפועל לא לקרות: אנחנו מקבעים את המציאות כאשר באותם הרגעים היא בכלל עדיין דינאמית, משתנה, מלאת פוטנציאלים. במקום להמשיך בסבלנות ובתבונה להשפיע עליה לכיוונים שאנחנו מעוניינים בהם, אנחנו כמו הפעוט בן ה4 אומרים ״לא רוצה לשחק״ ומחפשים משחק אחר, וודאי יותר, עם סיפוק מיידי.
בפועל כל הדברים הכי משמעותיים בחיים תמיד כרוכים בתהליך עם צעדים קדימה ו צעדים אחורה ושלבים בלתי נראים בדרך שבמהלכם אין לנו שום הוכחה או הבטחה שבהכרח יש איזושהי התקדמות:
כמו למשל למידה ללכת
כניסה להריון
מציאת בן זוג
הקמה של עסק
וכל תהליך יצירה
מאז אותה פגישה אני עדיין לפעמים מתקשה כשדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה, אבל מה שעוזר לי באותם הרגעים זה שאני מנסה לדמיין את כל החדר והאנשים סביבי במציאות דינאמית, ממש כמו ניאו בחלק הזה במטריקס: כאילו הם היו מים זורמים מתהווים שכל רגע ורגע הופכים להיות משהו אחר- לא בטוח שהם יתהוו ל מה שרציתי, אבל כן בטוח שהם נמצאים בתנועה מתמדת אז כדאי שאתאים את עצמי ואהיה כך גם אני.
שיהיה סופשבוע שקט, ושנזכור שעד יומינו האחרון- כל עוד אנחנו חיים , עוד לא נאמרה המילה האחרונה. נרקיס.
משאבי השבוע:
1.שתי הרצאות טד מרתקות על האשלייתיות שבפירוש המציאות ובקיבוע שלה, שפותחות את הראש לגבי התפקיד שיש לאופן התפיסה שלנו את המציאות. ניתן לצפות כאן. וכאן.
2.שני ציטוטים שקשורים לתהליכיות של דברים:
"אם אתם בונים טירות באוויר, העבודה שלכם אינה לשווא, כי שם הם צריכים להיות. כעת שימו את היסודות תחתיהם" - הנרי דוד תורו
"כישלונות בחיים הם בלתי נמנעים. בלתי אפשרי לחיות מבלי לחוות אותם, אלא אם כן אתם חיים את חייכם בזהירות כזו עד שלא חייתם אותם כלל, במקרה כזה הכישלון הוא ברירת מחדל". – ג'יי.קיי. רולינג