אנחנו חיים בתוך חלום‎

השבוע הבן שלי העיר אותנו באמצע הלילה וביקש לישון איתנו במיטה, תוך כדי שכיסיתי אותו בשמיכה- בעלי שאל אותי עם עיניים עצומות: 

״מה אמרו לו לעשות?״ 

״מה? לא הבנתי.״ 

״מה אמרו לו לעשות?״ הוא מתעקש

ואז הבנתי שהוא מבולבל בגלל שזה אמצע הלילה. אז כדי לא להרוס פשוט עניתי: 

״אמרו לו שהכל בסדר, אפשר לחזור לישון.״ 

וכך היה. 

בבוקר דיברנו על זה וצחקנו כל כך:  הוא נזכר ש מה שהוא חשב זה שיש מישהו בבית שדיבר עם לביא ואמר לו לישון איתנו, אבל מה שבאמת מעניין זה שבאותו רגע זה היה נראה לו הגיוני לחלוטין! כי זה הדבר הלא ייאמן במוח שלנו: אנחנו כמו דגי זהב,  מסתגלים כל פעם לסיפור שקורה באותו רגע, והמוח שלנו יודע להשלים את כל הפרטים ולהסביר לנו למה זה הכל ממש הגיוני. זה נראה לנו כאילו יש לנו סיפור קוהרנטי וקשיח לגבי עצמינו ולגבי החיים שמחזיק כל הזמן מעמד, אבל אם זה היה ככה לא היינו יכולים בכל לילה מחדש להיכנס לעולם אחר והזוי לחלוטין בחלומות שלנו. 

אני מאד אוהבת לעבוד עם חלומות. אני זוכרת אותם, אני מפענחת אותם, וגם יש לי לא מעט חלומות צלולים*. ההכרה של רובינו היא אסוציאטיבית וקשה לנו לשמור על מודעות ערה: אני למשל,  גם כשאני מגלה בלילה שמדובר בחלום, המהירות בה אני שוכחת את זה שוב בחלום ונופלת לאיזה סיפור עלילה רנדומלי ולא הגיוני שהמוח מסביר לי באופן שמרדים אותי חזרה היא בלתי נתפסת: רגע אחד אני אומרת לעצמי- ״הנה זה חלום, תתרכזי״ , ואני מתחילה לעוף ולזמן אנשים שבא לי לפגוש, ורגע אחרי זה אני באיזה מפגש כיתה של האוניברסיטה בה למדתי אוכלת צ׳יפס עם במבה משקית וזה נראה לי הגיוני… 

בחלומות שלנו בלילה אנחנו רוב הזמן רדומים כמו באיזו סטלה, וככה אנחנו גם בחיים שלנו פה, במציאות. 

תדמיינו רגע שהכל הפוך: שכשאנחנו קמים בבוקר, זה בעצם השלב בו אנחנו נכנסים לחלום: 

אנחנו פוקחים עיניים בבוקר, ואז אנחנו צריכים ״להיזכר״ מי אנחנו, ובהתאם לזה המוח כבר נותן לנו את כל ההוראות הרלוונטיות וגורם גם לדברים הכי לא סבבה להיראות הגיוניים ורגילים. 

לרובינו בשעה הראשונה של היום כבר כל הסביבה שלנו צועקת עלינו מי אנחנו ומה אנחנו אמורים לעשות: ילדים, בני זוג, פלאפון, חדשות, בגדים, רהיטים וסביבה קבועה, הרגלים…ואז אנחנו פשוט נכנסים לתפקיד. 

אבל מה אם היינו מנסים ״לחיות צלול״ , כמו בחלימה צלולה- 

היינו מזכירים לעצמינו כמה פעמים במהלך היום- זה רק חלום, 

היינו בוחרים באופן מודע מה אנחנו רוצים לעשות, על מה אנחנו רוצים לחשוב ואיך אנחנו רוצים להרגיש- 

והיינו מתעקשים להישאר ערים בזמן שהמוח מנסה לנרמל לנו מציאות שהיא לגמרי לא נורמלית (יש בשפע ממנה לאחרונה) - ובמקום זה בוחרים בחירות ערות שלא תחת האוטומטים האסוציאטיביים והישנים שלנו.  

תדמיינו שכמו שהבן שלי העיר אותנו באמצע הלילה, היינו מעירים אחד את השניה באמצע היום- בחיים עצמם- ״זה רק חלום!! בואו נתעורר״ 

מה הייתם עושים אז? 

שיהיה סופשבוע מעורר, נרקיס.

*חלימה מודעת, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול, היא תופעה המתרחשת כאשר אדם מודע לכך שהוא נמצא בחלום כאשר הוא ישן.

משאבי השבוע: 

1.סרטון שמסביר בצורה מצוינת ומשעשעת על הסימולציה והחלום שבמציאות , ניתן לצפות כאן 

2.פרק פודקאסט אצל דיפאק צ׳ופרה על זה שהחיים הם חלום , ניתן להאזין ולקרוא כאן. 

3.אם אתם אוהבים מסעות אסטרליים ורוחניות, את הספר שלי אפשר להזמין פה

4.ציטוט השבוע, הפעם של אלפרד דה מיסה

״החיים הם שינה והאהבה היא חלום.״

‍