אנחנו לא יודעים כלום

בזמן שכתבתי את שורות אלו, שרגא- הכלב האהוב שלי, שמע רעשים מבחוץ ולכן יצא אל המרפסת לנבוח בקולי קולות על האנשים שברחוב. אני זיהיתי את הצלילים: מדובר בשליח של וולט שהגיע לשכנה שלי. הם החליפו ביניהם כמה משפטים טכניים ואז  הוא נסע לדרכו. בכל הזמן הזה שרגא נתן את כל מה שיש לו ורק לאחר שהשליח הלך, הוא חזר להתיישב לידי בשלווה. 

שרגא מבחינתו משוכנע שהוא זה שהבריח את השליח: יותר מזה, הוא בטוח שהוא הגן עלי, שכל מה שקורה פה ברחוב מסביב לבית שלנו קם ונופל בהתאם לפעולות שלו- כאשר לי זה ברור שבמקרה הזה ובמקרים רבים נוספים הוא יכול להישאר לנוח לידי או להתפנות לשחק באחד הצעצועים שלו ואותו דבר בדיוק היה קורה שם בחוץ. 

כמה פעמים גם אנחנו כמו שרגא? בטוחים שאנחנו צריכים להציל את המצב, בטוחים שהפעולות שלנו הן אלו שעשו משהו למציאות, או להיפך מלקים את עצמנו על חוסר הפעולות שלנו, על טעויות שייתכן ועשינו ולכן אנחנו לא במציאות הרצויה. 

אבל האמת היא שלא רק שאנחנו לא יודעים כלום על ההשפעה בפועל של הפעולות שלנו, אנחנו אפילו לא יודעים הרבה על מהי באמת המציאות הרצויה עבורינו בתמונה הגדולה של החיים… 

לפני איזה 15 שנה השתתפתי בסדנא והתאהבתי מעל הראש באחד המשתתפים. הוא היה רופא ילדים,  מבוגר ממני בעשור, עם עיניים טובות וחוש הומור מפותח. במשך כל הסדנא בילינו ביחד ובאחת ההפסקות אפילו התנשקנו. אני בראשי כבר בניתי הרים וגבעות- הייתי בטוחה שאנחנו נצא משם בזוגיות רצינית והנה האחד שחיפשתי. ביומיים האחרונים הוא התחיל להיות יותר קריר אלי ואז בארוחת הצהריים שסוגרת את הסדנא הוא לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא בכלל התאהב בטבחית של הסדנא ושאני חמודה והכל אבל ביי… 

נשמע סיפור קליל ומשעשע אבל אין לתאר כמה שנשבר לי הלב באותו שבוע. הייתי גמורה לחלוטין… כי לא רק שחוויתי דחייה ממישהו שהייתי מאוהבת בו, גם ידעתי שבמהלך הסדנא הוא ראה בי חלקים עמוקים וחשופים ובכל זאת בחר שאינו רוצה בי. זה כל כך פגע בי. 

אחרי החוויה הזו הבנתי שהלב שלי רגיש מדי לכל מיני סטוצים ולכן הייתי נחושה: הבנאדם הבא שאני איתו, הוא זה שאני אקים איתו משפחה -הכרזתי בפני עצמי. במשך שלוש שנים מאותה ההכרזה יצאתי לכמה דייטים כושלים עם אנשים חדשים שהכרתי, אבל עם כל אחד הבנתי מהר מאד שזה לא זה. הייתי מיואשת…לא היה לי מושג איך ומתי ייכנס לחיי המישהו החדש הזה שיהיה האחד שלי. ובאמת הוא לא הגיע … 

כי לימים- אלון, אהובי שאיתו הקמתי איתו משפחה, התגלה בפניי כ בן זוג - רק שהוא לא היה חדש, לא יצאנו לשום דייט והוא ממש לא הגיע לשומקום. את אלון הכרתי מגיל 10, והחיים הפגישו אותנו תוך כדי שעבדתי בכלל על תרגיל לאוניברסיטה וחבר המליץ לי להתייעץ איתו בנושא. הוא הסכים לעזור לי וכשנפגשנו הייתי בכלל בטוחה שהוא בזוגיות, ושאני הולכת לפגישת עבודה עם חבר מהילדות… כמה דקות לתוך הפגישה המציאות הראתה לי ולו אחרת - והנה היום אנחנו מגדלים שני ילדים מקסימים, כלב אנרגטי ובעזרת השם היד עוד נטויה : ) 

הייתי יכולה בזמנו לחפור ולחשוב עוד איזה טעות עשיתי כש״גרמתי״ לרופא לא לרצות אותי וללכת לאינסוף טיפולים וסדנאות כדי לעבוד על עצמי- אבל זה היה בזבוז מוחלט של אנרגיה

הייתי יכולה להפעיל עוד ועוד מאמץ כדי לצאת לעוד דייטים, להכריח את עצמי לפגוש עוד ועוד אנשים חדשים - אבל לחיים היו תוכניות אחרות לגמרי עבורי. 

במקרה הספציפי הזה - כל הפעולות שלא הייתי עושה כדי ״להשיג משהו״ היו מתגלות כיעילות כמו הנביחות של שרגא- הקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט, כמו איזה אוגר שמפדל בכל כוחו בגלגל שבכלוב מבלי לדעת שהוא לא מתקדם לשומקום. 

כי האמת היא שאין לנו מושג מתי לפעולות שלנו יש השפעה ומתי אנחנו סתם נובחים, 

אין לנו מושג מהם באמת היחסים בין בריאת מציאות לגורל, 

אין לנו מושג מה החיים מתכננים לנו. 

ולכן מוטב שבזמן שאנחנו פועלים באופן שנראה לנו שהכי מיטיב אותנו, ניקח את עצמנו קצת פחות ברצינות ונסמוך על החיים - פשוט אין לנו ממש ברירה אחרת. 

בדיוק שסיימתי לכתוב את שורות אלו שרגא התחיל לנבוח על חבורת רוכבי אופניים שנוסעת פה בחוץ. הם כאמור ממשיכים להתקדם ועושים את המסלול שלהם כמתוכנן, אבל שרגא מבחינתו הראה להם מה זה.. : ) 

שיהיה סופשבוע נעים ושישובו עוד ועוד הביתה, נרקיס.

‍

משאבי השבוע: 

1.בסוף פברואר אני מופיעה בכנס אינטרנטי בשם ״להגביר את האור - ליצור ניסים גלויים״ יש הרבה מנחים נהדרים, וגם מחצית מההכנסות הולכות לקרן התמיכה בנפגעי ה7 באוקטובר. ניתן להירשם פה

2.סיפור ידוע נוסף עם המסר שאני מדברת עליו פה, הוא על הזקן והסוס. ניתן לקרוא פה. 

3.ציטוט השבוע הפעם של ארתור שופנהאואר 

"הגורל מערבב את הקלפים שבהם אנו משחקים״ 

‍