בשביל לשנות את המציאות - יש להכיר במציאות

אתמול היה ניתן להרגיש תחושות אבל קשות בכל המדינה.
אמנם אין בהירות לגבי גופתה של שירי, אך מספיקה הבשורה הסופית על גופותיהם של פעוט ותינוק תמימים וחסרי ישע, שמי יודע מה עברו לפני נשימתם האחרונה- כדי לשבור את הלב לרסיסים.
יש רוע בעולם, והוא גובה מחיר גם מאנשים ממש טובים וממש תמימים.
אני מאמינה באופטימיות, אני גם יודעת שהתקווה היא היסוד שעליו המדינה הזאת הוקמה ומתקיימת, אבל הטקסטים הרבים שקראתי בימים האחרונים לגבי התקווה שאנשים החזיקו עד הרגע האחרון ש כפיר ואריאל ביבס עדיין בחיים עוררו בי את השאלה: האם יש מקרים מסוימים שהתקווה עלולה דווקא לפגוע בנו? להוות תחליף להסתכלות על המציאות כמו שהיא?
(כמובן להודעות הפרופגנדה של ארגון טרור אכזרי על מצבם של החטופים לא רצוי להאמין, אבל ברגע ששלב א׳ התחיל והם עוד לא הגיעו, בזמן שאזרחיות אחרות חוזרות - הכתובת הטראגית כבר היתה על הקיר…)
הבוקר הייתי בהקרנת הבכורה של סרט לזכרו של דניאל אלוש ז״ל, חבר ילדות יקר שלי שנפל בהתרסקות מסוק בעזה במהלך המלחמה. הסרט היה מרגש וטראגי בו זמנית: מרגש כי הוא שיקף את האדם שהיה, את מערכות היחסים שהיו לו, את החיים הרבים שהספיק להציל בתור לוחם ב669, את ההשראה שעורר בקרב משפחתו חבריו, ומעגל מכריו הרחב…כמה היה יפה, חכם, מצחיק, מוכשר, מלא תשוקה. איש שכולו אור ואהבה - באמת שאני לא מגזימה שככה כל מי שהכיר אותו היה מתאר אותו בעודו בחיים.
אבל הסרט היה גם טראגי, כי הוא סיפק מבט ישיר וכואב על משהו שמת בכל האנשים האלו שהקיפו אותו, ולא יחזור. נכון- יש יסוד שתמיד יישאר מדניאל בכולנו, אבל גם משהו מאיתנו מת איתו, ולא יהיה פה סוף טוב כמו בסרטים של הוליווד, כל המשך של כל סיפור יהיה כרוך גם בחוסר הזה של דניאל בעולם שלעולם לא יתמלא.
יש כאב בעולם, ועצב תהומי, וגם האנשים הכי הכי אוהבים יחוו אותו.
התפילות, הסיפורים, התקווה, והניסים - כל אלו הם חלק חשוב ממי שאנחנו,
אבל אם לא נסכים לשהות בתוך הטרגדיה הכרוכה במה שעובר עלינו עכשיו כעם,
אם ננסה להקטין את ממדי ה אבל והחורבן שאנחנו עדים אליהם כרגע ברמה האישית והלאומית - אנחנו לא נוכל ליצור פה סיפור חדש.
התקווה שיהיה פה טוב קשורה בכך שאנחנו , כולנו ביחד, נעשה שיהיה פה טוב יותר.
אנחנו ש נפשיל שרוולים ונשנה ביחד את המציאות, ובשביל לשנות את המציאות - צריך להסכים להסתכל עליה.
שיהיה סופשבוע שקט, נרקיס.
משאבי השבוע:
1.שני אירועים שאני משתתפת בהם: בשבוע הבא, יום שני בשעה 12:00 אני מתארחת ב אירוע אינטרנטי בשיחה על קריירה ומימוש בכנס שמחצית מהכנסותיו הולכות לשיקום נפגעי המלחמה. ניתן להירשם פה בנוסף ב7.3 בבוקר אני מרצה באירוע TED HER ליום האישה של עיריית תל אביב בשדרות נורדאו בתל אביב. ניתן להירשם פה.
2.מקורות על השימוש החיובי והשלילי שבני אדם יכולים לעשות עם תקווה, וקצת על המדע מאחוריה. הרצאה ומחקר.
3.כמה ציטוטים על הכרה במציאות
"התמודד מול המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיית רוצה שתהיה." ~ ג'ק ולש
"סבל נגרם לנו, כאשר אנחנו מתווכחים עם המציאות." ~ ביירון קייתי
"השקר שאנו מכנים אידאל היה עד כה קללה המעיקה על המציאות." ~ פרידריך ניטשה
"המציאות היא מה שמסרב להיעלם גם כשאתה מפסיק להאמין בזה." ~ פיליפ ק. דיק