על דד ליינים.

השבוע היה לי דד ליין שההשלכות של לא לעמוד בו היו אמיתיות עבורי. כולנו מכירים דד ליינים מזויפים, כאלו שאנחנו קובעים בעיקר עבור עצמינו, כדי שנוכל להתקדם. אבל יש מצבים, כשעובדים עם גורמים נוספים, שאם לא נביא את התוצר הנדרש, הדבר המיוחל פשוט לא יקרה. נקודה. 

שמעתי כבר מאמנים משתפים את הקסם שקיים בדד ליינים: הם גורמים לדברים לקרות ומאפשרים לנו לגלות שהבלתי אפשרי הוא אפשרי אם אנחנו רק יושבים מספיק זמן על הת*ת. יש גם את חוק פרקינסון שאומר שכמות העבודה הנדרשת לביצוע משימה מסוימת מושפעת באופן ישיר מכמות הזמן שאנחנו מקציבים עבורה. במילים אחרות: אם הדד ליין הוא עוד יומיים, ייקח לי יומיים להשלים את המשימה, ואם הוא עוד חודש, אשלים את המשימה בעוד חודש. 

הבעיה עם דד ליינים, אפקטיביים ככל שיהיו, זה שאחד מתוצרי הלוואי שמגיעים איתם ככל שהתאריך שנקבע מתקרב, הוא לחץ. 

יש אנשים שאומרים שהלחץ שמגיע עם דד ליין מחיה אותם ומוציא מהם את המיטב, אבל יש גם כאלו (כמוני למשל) שמסיבות שאינן ברורות לי כבר חיים עם הלחץ הזה ״בילט אין״  בתוך המערכת ההורמונלית שלהם (ושלום לקורטיזול, חברי משכבר הימים) ואז עבורם סביבת עבודה שרוויה בדד ליינים יכולה לייצר המון סבל וחרדה. 

אלא אם מדובר ברופא, או בעל מקצוע או מצב חיים אחר שבו חיי אדם עומדים כרגע על הפרק, לעיתים נדירות אני אסכים שתחושה אינטנסיבית של לחץ היא מוצדקת. אני מעריכה שברוב המקרים מדובר בפרי דמיוננו, בהגזמותינו, בנטייה שלנו לרצות להדחיק את חוסר הוודאות וחוסר האונים שקיימים בלהיות בנאדם באמצעות אשליה של שליטה. 

אז השבוע ככתוב, היה לי דד ליין. ואיך שהבנתי שהוא מתקרב, כל הנורות הפנימיות שלי נדלקו. ״דגל אדום, דגל אדום. בכי מתמשך ומוח קוף שאינו מאפשר להיות נוכחת בפתח.״ הפעם התכוננתי כהוגן:  ביקשתי עזרה מהאנשים שאיתי בצוות, דיברתי על זה עם אלון, עשיתי דיקור ובימים האחרונים חזרתי לתרגל מדיטציה. 

ואז הוא הגיע- ה א ו ט ו מ ט: הקשרים בין הנוירונים שמחברים בין דד ליין ללחץ עמוק כבר כל כך מוכרים במוחי. זיהיתי את חוסר הסבלנות, את הלופים, את דפיקות הלב. אני מתבוננת במר אוטומט עומד מולי, ומסתכלת עליו בעיניים. בחיי שניסיתי שנדבר כמו חברים, אבל הוא בכלל לא היה מעוניין לשוחח. מיד הגוף שלי, שלא הסכים לראות אותי מפסידה במערכה גם הפעם נחלץ לעזרתי:  הוא פשוט העלה חום, ושלח אותי לשכב במיטה. 

אני כותבת את שורות אלו אחרי שסגרתי את הפלאפון ושיתפתי את השותפות שלי לפרויקט הדד ליין שאני הולכת לנוח, ואין לי מושג אפילו אם נעמוד בו(!). השעון מתקתק, ואני פה כותבת ניוזלטרים. זה כבר הישג חסר תקדים! 

המקרים האלו שולחים אותי לחשוב ברצינות, יכול להיות שבנאדם כמוני צריך להימנע מדד ליינים ״אמיתיים״ ? אולי מוטב להישאר רק עם אלו שאני קובעת עבור עצמי? או שיש דרך לאורך זמן לשנות לגמרי את האוטומט הזה? אשמח לשמוע את דעתכם, או את ניסיונכם האישי. 

בברכת- סופשבוע שאינו תלוי בשום תוצאה!, נרקיס. 

Photo by Ben White on Unsplash