על דחיינות

בתחילת שבוע הבא אני מעבירה שתי הרצאות חדשות מול קהל כולל של 400 אנשים. היה לי חשוב ששתיהן יהיו ״וואו״ ולכן במהלך החגים תיכננתי להקדיש זמן משמעותי כדי ליצור אותן.

להגיד שזה היה (מאד) קשה יהיה אנדרסטייטמנט. 

בעשר פעמים שונות אשר ייעדתי לעבודה על ההרצאות, בחרתי לעשות דברים אחרים; זה התחיל בבהייה במסך מחשב שעוררה בי התנגדות עזה וחוסר אונים,  והמשיך לבריחה לכל עיסוק אחר שסיפק לי דופמין מיידי; מיילים, וואטסאפ, אינסטגרם, או סתם שיחת טלפון. 

הקושי שלי עם דחיינות זה לא זה שהמשימה הנדרשת אינה מתבצעת, אלו רגשות האשם והלחץ אשר מתגברים ככל שהימים עוברים ומכרסמים לי מנטרות נוראיות בתוך הראש; 

״את אף פעם לא תעשי את זה, זה יהיה גרוע״- שהופכים ל״את גרועה, את לא רצינית, את לא תצליחי לעשות שומדבר רציני לעולם.״ 

השבוע עם התקרבות לדד ליין העליתי הילוך; פתחתי את המחשב בהזדמנויות שונות, ורגע לפני שברחתי למשימות אחרות הכרחתי את עצמי כל פעם לכתוב כמה משפטים בודדים. מדובר על כמה דקות של עבודה נטו על המצגות בכל פעם. 

עד שבפגישה הבערך 14 שלי עם המאבק הזה מול המחשב קרה משהו. נוצרה מסה קריטית; 

פתאום שמתי לב שקבוצות משפטים שהצלחתי לשרבט ממפגשי העבודה הקודמים מתחברים לי טוב אחד לשני, הצלחתי לראות את תמונה כוללת של ההרצאה והיא הובילה אותי לכתוב עוד משפט, שהפך לפסקה, שהפכה לשקף שלם ולעוד אחד… ולפתע רעיונות מהרצאה אחת הפרו אותי לרעיונות להרצאה השניה- מצאתי עצמי עוברת בין מצגות ומתקדמת ממש מהר;  ופתאום מתקיעות ומאבק לא לברוח, אשכרה מצאתי את עצמי במצב של זרימה עם המשימה!. הכתיבה של ההרצאות כבר לא עוררה בי רצון להימנעות, נהפוכו; עכשיו בכל זמן פנוי שיכולתי למצוא מצאתי את עצמי בורחת אליהן! 

בשלב הזה לא רק שההתנגדות שלי התפוגגה, עכשיו המצגות ואני ממש הפכנו להיות אחד; אנחנו כבר לא ישויות נפרדות; הורדתי את היד מההגה של זו שצריכה לדחוף; הפכתי להיות מובלת בתוך היצירה עליה אני עובדת; או במילים אחרות- עליתי על הגל. 

הגל הזה…הוא פשוט נפלא. 

הוא נפלא מבחינת איך שהוא מרגיש ובעיקר הוא שינה לי לגמרי את אופן ההסתכלות על תהליך הדחיינות; במקום לראות עצמי כבת אדם חסרת אונים שנאבקת בדפוסי ההרס העצמי שלה, אני פשוט גולשת גלים בים, מחפשת לתפוס גל טוב- זה הכל. 

המועקה שלי הפכה לפרפרים בבטן; פרפרים שכנראה לפני זה היו זחלים שמחכים שיצמחו להם כנפיים- כי דחיינות היא פשוט תהליך של הבשלה. 

אז פעם הבאה שאתם לא מצליחים להביא את עצמכם לעבוד על משימה- תנסו שוב. ושוב. ושוב, ושוב, ושוב. כל פעם תעשו קצת, מה שאפשר- עד שיגיע הגל המתוק הזה וייקח אתכם איתו 

שיהיה אחלה סופשבוע עם גלים טובים , נרקיס 

Photo by Matt Paul Catalano on Unsplash

‍