על המערכת החיסונית
אתמול עשיתי משהו מטורף: ישבתי עם חברה שלי, בעולם האמיתי והפיזי במסעדה ואכלנו ביחד ארוחת צהריים. אולי להרבה מכם זה נשמע שגרתי אבל אני הרגשתי כאילו אני בחוויה רב חושית.
הימים שם בחוץ הם ימי מגיפה (מתי כבר אפסיק לשמוע על מאומתים חדשים?), ופה בפנים הם הימים שלפני לידה (שממש אשמח להגיע אליה בריאה). ובשבועות האחרונים עיקר ההתמודדות שלי עם הסיכון הייתה בעיקר איך לא להיות חולה:
הקפדתי כמעט ולא להיפגש עם אנשים, הקפדתי לשים מסיכות, הקפדתי לשמור מרחק, נמנעתי ממקומות ציבוריים וכו׳. במשך כמה שבועות רוב היום ניהלתי חיים סטריליים.
בשלב מסוים התחלתי להיות מדוכדכת ולא להרגיש טוב. הבנתי שהמחיר שאני משלמת על לנסות שלא לחלות עושה אותי חולה.
זה הזכיר לי מאמר שקראתי עליו פעם שכתבה פרופסור חרמונה שורק, שמראה שכשאנחנו נמצאים במצבים של לחץ וחרדה, המערכת החיסונית שלנו מפעילה מערכות עצביות שתפקידן להתאים את התגובות של הגוף שלנו למצב שבו אנחנו עלולים להגיע לידי פציעה או מחלה. זה אומר שכשאנחנו במצב של לחץ, גם אם הוא לא קיצוני מידיי, למשל תוך כדי וויכוח סוער או קונפליקט בעבודה, אנחנו עשויים להרגיש באופן פיזי כאילו אנחנו חולים. הסיבה היא אבולוציונית: כשהאדם הקדמון הלך לצוד ופתאום הגיע נמר, היתה לו סכנה ממשית לפגיעה פיזית. היה חשוב שהגוף שלו יידע להיערך למשל על ידי ייצור חלבונים כדי לעזור לו במידה וייפצע.
השבוע שיניתי את הפוקוס שלי מ לא להיות חולה, ל כן להיות בריאה, וההחלטה הזאת גרמה לי להיות בהתכווננות רצינית ביותר בנוגע לדברים שאני מכניסה לתוך חיי.
זה אומר להסתכל על כמות השעות שקיבלתי בכל יום וממש להפעיל את המחשבה: אילו פעולות, חומרי קריאה, מחשבות, תזונה, מוזיקה, נושאי שיחה וכו׳ יתמכו בבריאות שלי ויחזקו את המערכת החיסונית שלי.
שמתי לב שכשמתחילים להיות ברגישות כלפי זה, הבחירות שנשארות הן דיי מצומצמות: הבריאות שלי מבקשת דברים מאד פשוטים- חיבור עם אנשים אהובים, התבוננות בטבע, שירה, ריקוד, כתיבה, עשיה במינון הנכון ובעיקר המון-המון-המון זמן פנוי. כמה סבוכים ומתישים החיים שבתוך הראש שלי, לעומת פשוט לחיות אותם.
ואולי הדבר הכי הכי חשוב לתמיכה במערכת החיסונית שלנו זה לזכור: ״לא לפחד כלל.״ על רוב הדברים אין לי שליטה, וגם אם תגיע התמודדות פיזית או רגשית מאתגרת, זה חלק מהחיים.
לפי האנתרופוסופיה לכולנו יש שלוש מערכות חיסוניות: פיזית, נפשית ורוחית- וכל אחת מהן תומכת ומשפיעה אחת על השניה. בדומה לזה שהתמודדות עם מחלה מחזקת את המערכת החיסונית הפיזית שלנו ומייצרת נוגדנים, גם התמודדות עם משבר נפשי או רוחני בונה את הזהות שלנו ומעמיקה את חיינו. ולכן הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות זה להסכים לעבוד עם מה שיש.
מה אתם עושים כדי כן להיות בריאים בחיים שלכם? אשמח לקרוא אותכם
שיהיה אחלה סופשבוע, מאחלת לכולנו שמה שקורה שם בחוץ יחזק אותנו לשמור על דיוק בחיינו במקום להעצים את הפחד והלחץ המחלישים, נרקיס.
Related posts
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit.
על טיסות ואדמה
הרמתי את המזוודה שלי לתא המטען הפצפון מעל הכסא והתקשיתי להכניס אותה. בינתיים השתרך תור של אנשים שבהו בי תוך כדי שאני נאבקת להצליח, מבלי שחשבו להציע עזרה. בסוף איכשהו המזוודה נכנסה. המטוס המריא. כשהיינו עשר דקות באוויר, המטוס התחיל לרעוד קצת. Turbulence. בטח תכף יעבור.
זה לא חייב להיות ככה
אני אוהבת הצגות ילדים, אני בדרך כלל נהנית. הפעם החוויה הייתה מאכזבת. התבוננתי בלביא, והיה ברור לי שהוא מרוצה. הוא לא יודע שהם לא היו מוכנים לבכורה- מבחינתו היתה במה, היו דמויות, היו צלילים, אז הכל טוב. זה הקטע עם ילדים קטנים: הם לא רק מתרגלים להכל, הם גם מצפים למעט, מעט מאד.
אילו רק הייתי יודעת שככה ארגיש באביב.
היום התעוררתי עם פרפרים בבטן וחיוך בלב. מהרגע שקמתי מהמיטה הכל נחווה אצלי כחיובי, אופטימי ומבשר טובות. לא היתה שום סיבה חיצונית, התחושה הגיעה מתוך הגוף שלי ושלחה הוראה למוח שהיום יהיה טוב. זה שימח אותי שהתקשורת הזאת גם עובדת הפוך: כאשר אירוע חיצוני כלשהו משפיע לנו על מצב הרוח, המוח שולח איתותים לגוף לשנות את פעימות הלב, הבעת הפנים וקצב הנשימה.
