על המבול

בלילה ירד גשם חזק. חזק מאד.

שלוש פעמים ראיתי את השעה מתחלפת תוך כדי שהתהפכתי במיטה עם ברקים ורעמים, בניסיון להירדם.

לא זכורה לי עוצמת גשם כזו בארץ.

בשלב מסוים עמוק בתוך מחילת הארנב צפה לי מחשבה משונה:

מה אם עכשיו זה המבול הזה מהסיפורים? והוא ימשיך וימשיך עד שהמים יעלו על גדותיהם, הרבה מעבר למה שמערכת הניקוז שלנו יכולה להכיל?..מה אם נגלה שהלילה הזה הוא הלילה בו נדרש מאיתנו לעשות מעשה?

מה יסמן לנו שהגיע הזמן לצאת משמיכת הפוך?  

האם אשמע את הסימן?

שיחות על היום שאחרי, ומתי כדאי לעבור ממנו מהמלחמה הבלתי נגמרת הזאת הייתי רוצה לקיים רק עם אנשים ששילמו מחירים.

אני רוצה לדבר עם חיילים שאיבדו גפיים, עם הורים ששכלו את ילדיהם, עם אנשים שכבר חודשים מחכים ליקיריהם שנחטפו לעזה ולא ברור מה עלה בגורלם. אני רוצה לשמוע את האמא לפעוטות שבעלה כבר לא בבית מספר חודשים, את החייל שישן על הרצפה וקר לו, והוא גם מפחד. את האנשים שנשרף להם לגמרי הבית ולא ברור להם אם אי פעם יוכלו לחזור אליו, את המובטלים ואלו שהעסקים שלהם נעלמו כלא היו ולא ברור להם איך יביאו עכשיו אוכל הביתה.

לשיחות עם כל אלו אני אגיע ריקה לחלוטין מדעותיי, נכונה ללמוד ולהבין את ״היום שאחרי״ במצב הלא הגיוני והכלכך טראגי שאנחנו נמצאים בו.

את הדעות המלומדות של כל השאר שיושבים להם בסלון ביתם, או בפגישות אסטרטגיה, מדברים פוליטיקה ותיאוריה שמסבירה למה ״מוכרחים ככה״ או ״מוכרחים אחרת״ בהינף יד- כאילו אין חיי אדם על הכף בכל החלטה והחלטה, אינני מסוגלת לקחת ברצינות. עבורי, תם עידן התיאוריות - הכל ממש ממש אישי.

בימים אלו, נדרשים אנשים שמדברים בגוף ראשון ומבינים את המשקל של כל החלטה.

צריך לתת להם מגפון ועוד מגפון, ולהושיב אותם בחדר מקבלי ההחלטות.

צריך להישאר בקשב מתמיד אליהם כדי שיוכלו לסמן לנו אם הגענו לשלב ה״מבול.״

השבוע העליתי פרק עם אחת כזאת, והוא המשמעותי ביותר שהקלטתי מאז המלחמה.

שיהיה סופשבוע שקט, נרקיס.

**הודעה חשובה: בקרוב אתחיל לשלוח את הניוזלטר השבועי מכתובת המייל contact@narkisalon.com, כדי לוודא שהניוזלטר ימשיך להגיע אליכם, תוסיפו את הכתובת לאנשי הקשר שלכם.

משאבי השבוע:

1.הפרק המשמעותי והמרגש ביותר שיצא לי להקליט מאז המלחמה במשחקות באש תחת אש הוא עם אחת כזאת שמדברת בגוף ראשון: ליאת שדה סעדון, אם שכולה ל איתי שנפל בעזה- בפרק היא יושבת בפודקאסט לשיחה איתי ועם נורית אלדר לדבר על העולם שמעבר, ואיך המתים הם עדיין עמנו. זהו פרק שצריך לשלוח לכל אדם שאיבד מישהו שיקר לו. ניתן להאזין כאן.

2.שיר שמתאים ניתן להאזין כאן.

3.ציטוט השבוע הפעם של יהודה עמיחי

"באמצע הקיץ פתאום ריח גשם: זכר למה שהיה ונבואה למה שיהיה."

‍