על האמת

בשנה הבאה אני יוצאת לפרויקט שדורש ממני לבחון מחדש את ההתאמה של כמה מהספקים שאני עובדת איתם. שיחות הבירור האלו נכנסות אצלי לקטגוריה של שיחות קשות: לעשות שינוי זה אף פעם לא נעים, ובטח שלא כשזה כרוך באפשרות של לאכזב אנשים בדרך. אני בדרך כלל דוחה את אותן שיחות ככל האפשר. 

השבוע, קרתה לי תאונת וואטסאפ בנושא: מבלי ששמתי לב כתבתי בקבוצה הלא נכונה הודעה שמעידה על השינוי האפשרי. זאת אומרת שספק מקסים,  שאני מאוד מעריכה גילה על זה שיש אפשרות כלשהי שנפסיק לעבוד ביחד, דרך הודעה בקבוצת וואטסאפ (!). 

כמובן שהיינו מדברים על זה מתישהו בקרוב במילא, אך אלמלא הייתי דוחה את השיחה הזאת, אפשר היה להימנע מאותו מקרה. 

ברגע שהתקבלה ההודעה, הוא באופן בוגר שלח לי הודעה בפרטי:״את מתכננת לעזוב?״ ברגע הראשוני רציתי לקבור את עצמי מתחת לשמיכה בחושך ולא לצאת, אבל אחרי כמה נשימות, הסברתי לו באופן ענייני מדוע אני צריכה שנבחן את זה ביחד מחדש לשנה הבאה, ומהר מאד הבנו אחד את השניה וקבענו את אותה שיחה שכל כך נמנעתי ממנה. 

יש לי שני חברים טובים, ערן וירדן, שכבר כמה שנים אומרים משפט קבוע, והוא:

״אין על האמת.״ אני מאמינה שהמשפט הזה ראוי לקעקוע. מוטב שיהיה על איבר שאנחנו נתקלים בו באופן יומיומי. האמת מנצחת, האמת תמיד עובדת, האמת שלנו- גם אם היא לפעמים מביכה, לא נוחה, או לא מרצה את כולם- היא כל מה שאי פעם ראוי שנבחר בו. 

המחיר של ההימנעות מהאמת הוא יותר הרבה כבד עבורי מתאונות וואטסאפ: אותה הימנעות יכולה לגרום לי לבלוע את הדמעות, לכתוב למגירה וגם לשכוח מהחלומות העמוקים ביותר שלי, אלו שבשבילם אני חיה. 

הסיפור שחנוכה מספר לנו הוא סיפור על ניצחון האמת הפנימית שלנו: קבוצת אנשים שהצליחו להתגבר על הניסיון לטשטש את זהותם האמיתית, ושמרו על הלהבה הפנימית שלהם כנגד כל הסיכויים ובתוך חושך גדול. ברגעים האלו בהם האדם מסכים לבחור באמת, גם אם הוא נמצא בחושך,  מתרחשים ניסים. זה מתחיל מהדלקת השַׁמָּשׁ- זה שיכול להידלק מתוך החושך הגמור, היחיד שיש בכוחו להדליק את כל הנרות האחרים. 

השבוע לכבוד החג, פרסמנו בקבוצת משחקות באש אתגר שקראנו לו:#להדליקאתהנר- בו הזמנו אנשים לשחרר את המבוכה, ולהסכים לשתף את האמת הפנימית שלהם עם הקבוצה. במסגרת האתר אנשים שיתפו פוסטים על הדברים שהם מאמינים בהם, על המתנות שהם רוצים לחלוק עם העולם, על רצונות כמוסים שהם אף פעם לא הודו בהם: פירסום הפוסטים שלהם לא רק הופכים את הנר שלהם ללהבה, הם גם מסייעים לאחרים לעשות זאת גם כן. 

במסגרת האתגר אני אזרתי אומץ והזמנתי אנשים לקרוא את הספר שלי:״אשה חיה״. זה דבר אחד לשתף בתגובות שאני מקבלת על הספר, אבל זה דבר אחר להזמין אנשים באופן ישיר לקרוא אותו. זה מאד מחוץ לאיזור הנוחות שלי, אבל זאת האמת שלי, ולכן אני מאתגרת את עצמי לסיים היום את הניוזלטר הזה עם אותה ההזמנה:   עבדתי על ״אשה חיה״ שלוש שנים והוא מגיע היישר מהלב והרחם שלי. זה סיפור על מיניות, יחסים ומנהיגות: הוא משתף במסע האישי שלי מאישה שלא יכלה לקיים יחסים אינטימיים ללא כאב, לעבר אישה עם מיניות מוגשמת, וכיצד השינוי בחיי הציל לי את הזוגיות, בנה את הביטחון העצמי שלי והשפיע לי על הקריירה. מאז שראה  אור,הוא עובר מפה לאוזן במהירות מרגשת, ואני כבר מדפיסה את המהדורה השניה שלו(!). אני כל יום מקבלת תגובות מזוגות שהסיפור שלנו נתן להם תקווה, מנשים שהחליטו להתחיל לחקור את המיניות שלהן ומאנשים שהחליטו לצאת עם הקול שלהם לעולם. 

אני מזמינה גם אתכם לקרוא את הסיפור הזה, ולצאת למסע של אשה חיה. זה מביך אותי לשתף הזמנה כזאת אבל אני יודעת שזו האמת שלי לעולם הזה ושהיא יכולה לגרש הרבה חושך. 

מהי האמת שאתם דוחים כרגע את ההתמודדות איתה? ואיזה מחיר אתם משלמים על ההימנעות? אשמח לקרוא אתכם. 

שיהיה לנו סופש נעים וחג חנוכה שמח, שנסכים להאיר במלוא אורינו ולתת לאמת להוביל. 

נרקיס. 

Photo by Bruno van der Kraan on Unsplash