על חלומות צלולים
כשנכנסתי השבוע לפיזיותרפיה רצפת אגן (לצורך שיקום הגוף לאחר הלידה) הפיזיותרפיסטית אמרה שאני נראית עייפה במיוחד.
״מה קרה?״ היא שאלה.
״אממ..סוג של חזרתי לעבוד.״ עניתי.
״מה כזה שעה שעתיים ביום?״
״זה מה שחשבתי בהתחלה אבל נסחפתי לכל מה שצריך אותי, אז יצאו לי ימים מלאים.״
״נרקיס. אפילו לא עברו שלושה חודשים. תנוחי. לאן את ממהרת?״
התחלתי לספר לה על כל הדברים הדחופים שצריכים אותי עכשיו ולמה זו בעיה לעבוד רק שעתיים ביום.
תוך כדי שאני מספרת לה בשיא הרצינות היא חייכה אלי מאוזן לאוזן. בשלב מסוים אפילו נפלט לה צחוק.
״למה את צוחקת?״ שאלתי בכעס.
״הדחיפות שאת מתארת כאן היא אשלייה גמורה. זה הכל יחכה לך. תלכי לישון, זה הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות עכשיו עם הזמן שלך, תאמיני לי. ״
במהלך התרגילים במפגש שלנו חוויתי איזושהי הרפייה, המחשבות ניהיו שקטות יותר. בשלב מסוים כמעט נרדמתי תוך כדי שאני עושה מתיחות.
באותו לילה חלמתי שאני נוסעת לאילת עם משפחה. בערב פגשתי קולגה בטיילת והוא הציע לי לקפוץ איתו לתל אביב. ״בואי רק נלך לפגישה ומיד נעלה על טיסה ונחזור.״ התפתתי ללכת איתו בלי לתאם עם אף אחד, ובניתי על זה שאני אחזור בזמן להניק את הבת שלי. אבל בניסיון למצוא טיסה חזרה הכל השתבש: לא היו טיסות, ואלו שהיו כולן מלאות. עד שהצלחתי לעלות על אחת היא הורידה אותי בקצה השני של אילת, רחוק מהבת שלי. ואז פגשתי את אלון והוא אמר לי שבגלל שלא היה לאגם (בתי) מה לאכול, כבר העלו אותה על מטוס כדי לפגוש אותי בתל אביב ובעצם התחלפנו בעיר. כך שהכי מוקדם שניפגש זה מחר. ״לא נורא, היא תאכל סימילאק״ אלון אמר לי, מנסה לנחם. ואני התחלתי לבכות. בכיתי ובכיתי ובכיתי, ולא הצלחתי להפסיק לבכות.
אחרי כמה דקות של בכי תמרורים בחלום, אלון תפס אותי ביד ואמר:״נרקיס, זה חלום.״ ואני לא קלטתי, המשכתי לבכות. אז הוא אמר לי שוב:״נרקיס, את שומעת אותי? אני דיי בטוח שאנחנו כרגע בתוך חלום. כל הדבר הזה שאת בוכה בגללו בכלל לא קרה בחיים האמיתיים.״
״אה״ אמרתי. מכיוון שאני מתורגלת בחלומות צלולים* כבר מגיל קטן, אני יודעת שיש לי רק רגעים ספורים עד ששוב אשכח שמדובר בחלום, לכן צריך לנצל כל רגע: מיד קמתי מהכסא, והלכתי לשדה פרחים שהופיע ליד והתחלתי לחבק את הפרחים(!). בשלב מסוים הפרחים התחילו לעופף באוויר, ואני נתליתי מפרח לפרח, בין העננים, רקדתי ועפתי איתם בקצב מאפשר ונעים.
כשהתעוררתי הבנתי שכדאי שאני אוריד הילוך וגם אבלה יותר זמן בטבע. נזכרתי גם בקליפ שנדמה לי שמתוכו תת המודע שלי שאב את ההשראה לחיבוק הפרחים בשמיים.
באיזו אשליה אתם מאכילים את עצמכם בימים אלו? ומה אתם הייתם בוחרים לעשות אם הייתם מגלים שהכל חלום? אם לא מדובר ברעיון שסותר את חוקי הכבידה או פוגע במישהו, אולי כדאי שתבחרו לעשות את זה כבר מעכשיו.
שיהיה אחלה סופשבוע ושנתנהל בהילוך המתאים לנו, נרקיס.
*חלומות צלולים-חלימה מודעת, הידועה גם בשם חלימה צלולה או חלום צלול, היא תופעה המתרחשת כאשר אדם מודע לכך שהוא נמצא בחלום. תודעה זו מאפשרת לאותו אדם לשלוט על פעולותיו ב"מרחב החלום".
Related posts
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit.
על טיסות ואדמה
הרמתי את המזוודה שלי לתא המטען הפצפון מעל הכסא והתקשיתי להכניס אותה. בינתיים השתרך תור של אנשים שבהו בי תוך כדי שאני נאבקת להצליח, מבלי שחשבו להציע עזרה. בסוף איכשהו המזוודה נכנסה. המטוס המריא. כשהיינו עשר דקות באוויר, המטוס התחיל לרעוד קצת. Turbulence. בטח תכף יעבור.
זה לא חייב להיות ככה
אני אוהבת הצגות ילדים, אני בדרך כלל נהנית. הפעם החוויה הייתה מאכזבת. התבוננתי בלביא, והיה ברור לי שהוא מרוצה. הוא לא יודע שהם לא היו מוכנים לבכורה- מבחינתו היתה במה, היו דמויות, היו צלילים, אז הכל טוב. זה הקטע עם ילדים קטנים: הם לא רק מתרגלים להכל, הם גם מצפים למעט, מעט מאד.
אילו רק הייתי יודעת שככה ארגיש באביב.
היום התעוררתי עם פרפרים בבטן וחיוך בלב. מהרגע שקמתי מהמיטה הכל נחווה אצלי כחיובי, אופטימי ומבשר טובות. לא היתה שום סיבה חיצונית, התחושה הגיעה מתוך הגוף שלי ושלחה הוראה למוח שהיום יהיה טוב. זה שימח אותי שהתקשורת הזאת גם עובדת הפוך: כאשר אירוע חיצוני כלשהו משפיע לנו על מצב הרוח, המוח שולח איתותים לגוף לשנות את פעימות הלב, הבעת הפנים וקצב הנשימה.
