על (חוסר) ביטחון עצמי‎‎

השבוע הייתי בפגישה על פרויקט חדש שאני מובילה ותוך כדי שהצגתי, פתאום הרגשתי את ההיעדר של הביטחון העצמי שלי. הקשבתי למה שהאנשים בפגישה אמרו- אבל לא היה לי את האומץ להגיד את מה שאני באמת חושבת, שמעתי את השאלות שלהם-אבל לא הייתה לי גישה באותם רגעים לידע שקיים בתוכי, רציתי שנחלום ביחד- אבל לא זכרתי שמתישהו בכלל חלמתי. במצב הזה בו אני חסרת ביטחון, התחושה היא כאילו שאני עירומה: אני פגיעה, אני לא יודעת, אני תלויה באחרים. 

תמיד כשאני רוצה לפרוץ תקרת זכוכית כלשהי בקריירה, למשל: לגבי סכום הכסף אותו מרוויחה, סוג האנשים שאני עובדת איתם, גודל הפרויקטים שאני מעיזה לקחת על עצמי- אני שמה לב שהאתגר הגדול ביותר שלי אינו נמצא בחוץ. 

זה לא קשה לי לגדול בגלל שמישהו בחוץ חושב שאני לא מסוגלת, או לא מעריך אותי, או לא רוצה לתת לי הזדמנות- את המחשבות של אחרים לגבינו במקרים מסוימים ניתן לשנות, ובמקרים שלא, אנחנו יכולים למצוא אחרים שיגלמו את אותו תפקיד ויתנו לנו הזדמנות. 

כשקשה לי לגדול זה בגלל שאני זאת שחושבת שאני לא מסוגלת. שאני זאת שלא רוצה לתת לעצמי את ההזדמנות. 

ביטחון עצמי מוגדר במילון כאמונה של אדם ביכולתו להצליח במעשיו או בצדקת דרכו או בנכונות החלטותיו. 

לא מעט קראתי עליו לאורך השנים- מחקרים שמראים את הקשר בינו לבין דברים אחרים, מומחים שסבורים שנולדים איתו ואחרים שטוענים שסופגים אותו. בעבר הסתכלתי עליו כתהליך לינארי ובינארי: משהו שאפשר לעבוד עליו עד שהוא קיים בנו. גיליתי לאחרונה שפיתוח ביטחון עצמי הוא תהליך מתמשך, עדין ודינמי, שדורש השקייה יומיומית. 

אני למשל לפני שיחות חשובות מתכוננת בעיקר אנרגטית בשביל להגיע עם ביטחון בעצמי; אני קוראת טקסטים מעוררי השראה, עושה דמיון מודרך, רוקדת וכותבת. אבל באינרציה של עבודה על פרויקט פגישה אחת טובה אינה מספיקה, אנחנו נדרשות להגיע עם ביטחון לפגישות שוב ושוב. ובניגוד לרכיבה על אופניים, ככל שאני עושה את זה- זה לא נהיה יותר קל, זה פשוט תמיד שיקוף למצב המשתנה של הביטחון העצמי שלי באותו הרגע. 

כשאנחנו שוברות תקרות זכוכית, האתגר החדש שלקחנו על עצמינו כמו מאיר עלינו באופן יומיומי עם פנסים את כל החורים שעדיין צריכים עבודה. אלו החוליות החלשות בתוכינו, ולא החזקות- שיקבעו לאן נצליח להגיע בחיים, כי הן אלו שימשכו לנו בשיער אם אנחנו מתקדמות מהר מידיי, יתעקשו שנזכור לתת להן מענה. 

 באותו לילה של הפגישה ישבתי לתת מענה לחוליות החלשות שביקשו תמיכה. עשיתי גרסה מותאמת של טקס פיתוח הביטחון העצמי שלי ומהמקום השקט הזה הרגשתי איך הכל נבנה בתוכי מחדש: התשובות, האומץ הנדרש, הידע, האישורים הפנימיים: הנה את מסוגלת, הנה אני מעריכה אותך, הנה אני רוצה לתת לך הזדמנות. זו תמיד אני נדרשת להגיד זאת לעצמי- הקולות שבחוץ מתחלפים אוטומטית. 

איך נראה טקס הביטחון העצמי שלכם? אם יש לכם כזה, אשמח לקרוא. 

שיהיה אחלה סופשבוע ושנבטח בעצמינו, נרקיס.

‍

Photo by Katrina Wright on Unsplash

‍