על חיים יצירתיים

השבוע הייתי בפסטיבל ״מידברן״, הגרסא הישראלית לברנינג מן. את ההסבר הפורמלי על הפסטיבל, ניתן למצוא בלינקים הנ״ל. 

מידברן היא עיר זמנית באמצע המדבר שנבנתה על ידי המשתתפים לשבוע ימים. בתוך אותה עיר ניתן למצוא את כל מה שניתן לדמיין: מיצגי אומנות, מחנות נושא, מכוניות מחופשות, מסעדות, דיסקוטקים, שלל סדנאות ועוד ועוד ועוד.   

אחד העקרונות המרכזיים של מידברן הוא:״ביטוי עצמי רדיקלי״: באמצעות תלבושות צבעוניות, השתתפות בחוויות יוצאות דופן ומפגש עם אנשים חדשים, המשתתפים מוזמנים להביע את עצמם במקסימום ולחוות גרסא של עצמם שהם טרם הכירו. 

ביום הראשון כשרק הגעתי, מיד לבשתי על עצמי אוברול צבעוני וכובע פרחוני ויצאתי לעשות סיבוב, מתבוננת באנשים ומיצגי אומנות. תוך כדי הסיבוב מחשבתי התחילה לנדוד,ודמיינתי איך שנה הבאה גם אני וחבריי נעשה מיצג אומנות, הוא יהיה הכי גדול והכי בולט, וכל המשתתפים ידברו עליו ויידעו שאנחנו יצרנו אותו ואז… תוך כדי פנטזיית האגו טריפ שכמעט נאבדתי בתוכה משהו התחיל לצרום לי ועצרתי את זרם המחשבות. 

הנה לקחתי הפסקה של מספר ימים מהזהות שלי ומה״מירוץ״, ובמקום להיענות להזמנה של הפסטיבל אני משחזרת את אותם דפוסים שהרצון להיגמל מהם שלח אותי להתנסויות כאלו מלכתחילה. 

באותו רגע החלטתי לשנות תקליט, ולקחת את הימים האלו כהזדמנות להתחדש.

 במהלך השבוע ניסיתי בצורה אקטיבית ליזום בראשי מחשבות חדשות, ללכת בצורה שונה, לדבר בצורה אחרת ולבלות עם אנשים שבדרך כלל לא הייתי מדברת איתם. גם כשהעברתי סדנא למשתתפים בפסטיבל, הכנסתי תרגיל מסכם בו הם הוזמנו לשתף משהו שלמדו מהסדנא, אבל לעשות זאת כאילו היו אנשים אחרים: כל אחד היה צריך לתקשר את המחשבות שלו בצורה שונה לגמרי מאיך שהוא בדרך כלל מדבר, בצורה כזאת שאם היו איתנו במעגל אנשים שהם מכירים, הם לא היו מבינים למה הם פתאום מדברים ככה. ההתנסויות האלו היו מרעננות, הרגשתי כאילו משהו מתחיל להתגמש לי במוח והתחילו לעלות לי רעיונות שעשו לי פרפרים בבטן. זה עשה לי חשק להתחיל שוב לכתוב, ליצור דברים מאפס. זו היתה דגימה מהסיפוק שקיים בחיים יצירתיים.  

יום אחד בפסטיבל היתה מסיבה במחנה שלנו: מכיוון שהמוזיקה ניגנה מפלייליסט בפלאפון שמישהו הכין מבעוד מועד, עמדת הדיג׳יי היתה ריקה. פתאום עלה לי רעיון שאם ארקוד ליד עמדת הדיג׳יי, אוכל להרגיש לכמה רגעים איך זה מרגיש להיות האדם הזה שמתקלט ומצליח להרקיד את כולם. תמיד רציתי לחוות את זה. מיד התחלתי לרקוד בעמדה, ולגעת עם הידיים במקומות שהיו נראים לי נכונים. 

אחרי כמה דקות, אלון הגיע עם לביא והם הצטרפו אלי לעמדה. בניגוד אלי, אלון יודע לתקלט והוא רצה לשנות משהו בפלייליסט אז הוא התחיל להתעסק בזה, ותוך כדי לביא ואני רקדנו לצידו. אחרי כמה רגעים ניגשה אלינו מישהי שאני לא מכירה שרקדה ברחבה ושאלה אותי ואת אלון בתדהמה:״מה, שניכם דיג׳יים??״ 

מבלי לחשוב פעמיים חייכתי ועניתי לה:״שלושתינו״ ושמתי את היד על לביא. 

היא כל כך התרגשה וביקשה לצלם אותנו. 

להכריז על עצמי כחברה במשפחת דיג׳יים מבלי להרגיש שאני משקרת אני יכולה רק במידברן. מחוץ לפסטיבל שמאופיין בתחפושות ומשחק, לא מומלץ להמציא זהויות, אבל בהחלט רצוי שנתנסה בחיים יצירתיים- לא מסקרן אותכם לאן מחשבות חדשות, הליכה שונה, דיבור משתנה, וריענון הסביבה שלנו יובילו אותנו?. אני מתכוונת להמשיך לתרגל את זה. 

איך אתם יכולים להתחדש השבוע? באיזו התנהגות חדשה בא לכם להתנסות? 

שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס.  

Photo by Kristopher Roller on Unsplash