על להיות יותר מידיי

השבוע הייתי בפסטיבל ״מידברן״*(הסבר מטה), אחד העקרונות המרכזיים של הפסטיבל הוא:״ביטוי עצמי רדיקלי״: דרך תלבושות, דיבור, ריקוד ושלל אפשרויות אחרות: משתתפי הפסטיבל מוזמנים להביע את עצמם בצורה משוחררת וחסרת מעצורים, ממש כמו ילדים. 

אני לא זוכרת שלב בו הייתי ילדה חסרת מעצורים, אבל אני בהחלט זוכרת הרבה מעצורים.  

אני זוכרת בבית הספר היסודי שהבנות עשו עלי חרם, שחלק מהסיבות המנומקות אליו היו שאני יותר מידיי דומיננטית, 

אני זוכרת בחטיבת ביניים שחברה עשתה לי שיחה שאני יותר מידיי מסתובבת עם אנשים מבתי ספר אחרים וכבר לא מספיק בקשר איתן כדי להישאר חלק מהחבורה, 

אני זוכרת חבר מהצופים ששיתף אותי שהוא המליץ נגד זה שאני יקבל את התפקיד שרציתי בשנה הבאה, כי הובלתי השנה יותר מידיי פרויקטים, 

אני זוכרת את עצמי בת 24 משתתפת בתוכנית מנהיגות ליזמים חברתיים, ומתנהלת בנוכחותי שיחה בה אומרים לי שאני מדברת יותר מידיי בהרצאות, ואני צריכה לתת יותר מקום לאחרים. 

כשהייתי בת 24 כבר הייתי מספיק בוגרת לקבל שיקופים ולקחת אחריות, אז באותו חדר הבנתי שאם הנושא הזה חוזר על עצמו שוב ושוב - כנראה אני פשוט יותר מידיי. ואז התחלתי להיות יותר בשקט, יותר קלה לעיכול, יותר משתלבת. עד שמבלי ששמתי לב-הפכתי להיות יותר מידיי משתלבת, יותר מנותקת מהקול שלי. 

הפכתי להיות פחות מידיי.  

להצליח להביא את עצמנו בצורה אותנטית, ובאותו זמן להיות חלק מקבוצה, זה לימוד מתמשך. כל יום אני מקבלת שיעורים נוספים בנושא. השבוע במידברן למדתי משהו חשוב בנושא: 

שמתי לב שאני נושאת בתוכי כל כך הרבה כאב מהעבר שלי על להיות ״יותר מידיי״ שבכל פעם שנראה לי שמישהו רומז לי את זה, אני מיד נסגרת ורצה לקיצון השני: מיותר מידיי אני הופכת להיות פחות מידיי.  

אה זה מוגזם לדבר עכשיו על הנושא הזה? אז אני לא אדבר בכלל. 

אה זה לא מתאים שעכשיו נעביר פה סדנא? אז אני יעבור לקבוצה אחרת בה רוצים את הסדנאות שלי תמיד. 

אה אתה לא יכול ללכת איתי עכשיו? אז אני מבינה שאני לבד ואתחיל לבכות  : ) 

הגיון של ילדה בת 4.  

השבוע כשתרגלתי ביטוי אותנטי והפסקתי לקפוץ בין יותר לפחות גיליתי דברים מפתיעים: אני לא יותר מידיי ואני לא פחות מידיי, כמו שאני לא בהכרח שמחה ואני לא בהכרח עצובה- כשאני מקשיבה פנימה מה שמבקש לצאת ממני הוא תמיד דינמי:לפעמים אני משהו אחד, ולפעמים אני משהו אחר: אין טעם לנסות להגדיר ולקבע את עצמינו, אפשר להיות חופשיים וקשובים למה שמבקש לבוא. 

גם אתם מרגישים לפעמים שאתם יותר מידיי או פחות מידיי? איך אתם מתנהלים בתוך הצורך לבטא את עצמכם לרצון להיות חלק מקבוצה? אשמח לקרוא אתכם. 

שיהיה אחלה סופשבוע בתוך החגים הלא נגמרים האלו, נרקיס. 

*פסטיבל מידברן-עיר זמנית באמצע המדבר שנבנתה על ידי המשתתפים לשבוע ימים ומכילה את כל מה שניתן לדמיין: אומנות, מסעדות, דיסקוטקים, שלל סדנאות ועוד. האירוע כולו מתנהל לפי 10 העקרונות של הפסטיבל. 

Photo by Yoni Kozminsi on Unsplash