על ניקיון ופסח

לפני כמה ימים חבר טוב ואני דיברנו על זה שיש מוצרים מסוימים שהם כל כך טובים, שהם ממלאים אותנו באהבה והוקרת תודה ענקית כלפי הצוות שיצר אותם. למשל, יצא לי לחשוב על זה שלצוות שפיתח את הדייסון מגיע פרס נובל. אלון ואני במשך שנים לא רכשנו דייסון כי החלטנו שזה יקר מדי. אני כל כך לא אוהבת לטאטא, שבעבר זה היה גורם לי לא להזמין אורחים הביתה, או להיות חסרת סבלנות עם הבן שלי כשהוא מגלה מאכלים חדשים ומשחק איתם בצורה מבולגנת. מאז שיש לנו דייסון ההתנהגויות האלו שלי השתנו לחלוטין: הדייסון הפך עבורי ניקיון לדבר קל שקורה בשגרה, וברגע שניקיון, כל ניקיון,  הופך להיות קל ויומיומי, החיים הרבה יותר זורמים. 

חג הפסח תמיד שולח אותי לנקות בכל הגזרות. גזרה חשובה במיוחד היא תיבת המיילים שלי. 

יש בתיבת המייל שלי מיילים שלא פתחתי כבר שנה, אני משאירה אותם ככאלו שעוד לא נקראו, והם מחכים לי שם בשקט, שיום אחד אטפל בהם. יש שם רעיונות לפרויקטים, אנשים שאני אמורה לדבר איתם, החלטות פיננסיות, קורסים ושלל דברים שאני מתקשה לשחרר. השבוע בחוסר נוחות מחקתי את כולם. כל אלו לא קרו, לא קורים ולא יקרו. 

תמיד אחרי שמנקים מתפנה מקום לדברים חדשים להגיע: 

זה תמיד חג הפסח שדוחף אותי להתחייב ליעדים שנתיים ספציפיים: לא ראש השנה, ולא השנה הלועזית. אחרי שהבנתי מה כבר לא יקרה, אני שואלת את עצמי מה יקרה. השבוע הזעתי בחוסר נוחות והתחלתי לשים מטרות על אקסל. היו שם יעדים שלא ברור לי עדיין איך אני אגיע אליהן, אבל למרות שעברו רק כמה ימים, עצם זה שהם כתובים שם כבר גרם לי לעשות דברים שאחרת לא הייתי עושה ולהתחיל להגיע למחוזות חדשים. 

השנה פסח הזכיר לי שניקיון זו פעולה שכדאי להכניס לשגרה: 

זה נכון על משימות בתיבת מיילים, ועל פירורים במטבח, 

על שיניים, על רגשות, על מחשבות ועל דפוסי אישיות. 

לשחרר, לשחרר ולשחרר את כל מה שלא משרת אותנו יותר. 

לתת מקום לחדש ולהתחייב אליו. 

 דיינו! 

מה אתם מוכנים לנקות השנה לכבוד פסח? מוזמנים לשתף במייל חוזר. 

חג שמח לכולנו! נרקיס. 

Photo by Giorgio Trovato on Unsplash