על פחד‎

לפני כמה ימים הגעתי הביתה וראיתי רכב שאני לא מכירה חונה אצלינו. נבהלתי. 

‍

הצצתי מהחלון וראיתי שיושב ברכב גבר. עוד יותר נבהלתי.  

‍

כשהבחין בי הוא יצא מהאוטו לכיווני:״ הי גבירתי, באתי לעשות אצלכם בדיקת גז שגרתית, חיכיתי שתגיעי תוכלי לפתוח לי את הבית?״ 

‍

מיד בדקתי שהדלתות של האוטו נעולות והלב שלי הלם בחוזקה:

‍

״אני לא קיבלתי הודעה על שום בדיקה. איזו חברה אתה?  אני לא פותחת סתם ככה לאנשים את הדלת, תראה לי אישור.״ בינתיים ניסיתי לתפוס את אלון והוא לא ענה, והאיש שכנראה כבר חיכה שם הרבה זמן היה עצבני ניסה לתפוס את המנהל שלו כדי להבין מה היתה התקשורת המקדימה לביקור. תוך כדי שהיה בטלפון הוא צעד ונעלם משדה הראייה שלי, אבל לא רציתי להיכנס הביתה לפני שזה נפתר.  בזמן שהתחלתי להריץ בראש תרחישים נוראיים של למה הוא באמת הגיע אלינו,  אלון החזיר לי טלפון. 

‍

״יש לנו בבית מישהו לבדוק את הגז, אתה יודע על זה משהו? ״ 

‍

״נרקיס, אין לנו בכלל גז בבית. יש לנו כיריים אוטומטיות זוכרת? הוא בטח לשכנים.״ רגע אחרי חזר איש המקצוע ואמר; מתנצל גבירתי, באמת הגעתי לבית הלא נכון. ונפרד ממני ומהחרדות שלי לשלום. 

‍

המקרה הפעוט הזה הזכיר לי כמה כשהמציאות מטרגרת ומפחידה, כל דבר בה יכול להוות איום ואז אנחנו עשויים להגיב בתוקפנות וחשדנות שהיא לא פרופורציונלית ולא רציונלית. הכל מתנהל באיזו אלימות מתפרצת. זה כמו הסיפורים הטראגיים מאמריקה על האיש שירה בטעות בילדים ששיחקו תופסת בחצר הבית שלו כי הוא חשב שמדובר בפורצים שמאיימים על ביטחונו. 

‍

המערכת שלי ככ רצתה לפחד, שהיא בכלל לא זכרה שלא הדלקתי גז בשלוש שנים האחרונות.. 

‍

מה כדאי? להפחית משמעותית צריכת חדשות, להרגיע את המערכת העצבית, לראות תכנים חיוביים ובעיקר לא לפחד כלל. 

‍

שיהיה אחלה סופשבוע ושנמשיך לדאוג לשלווה הפנימית שלנו. 

‍

נרקיס

‍

Photo by Marco Bianchetti on Unsplash

‍