על פסח, תשובה ו״שליטה״

כל משפט השנה שקשור בחג מעמת אותי עם המציאות בה אנחנו נמצאים:

״מעבדות לחירות״ שולח אותי לאלו שבשבי,

״דיינו״ מזכיר לי את חזיתות המלחמה שמדינת ישראל מתמודדת איתם,

וחג ה״אביב״ מזכיר לי את הניגוד בין הפריחה שבטבע לבין ההרס בחלקים בארץ שלנו.

בימים כאלו אין לי תשובות, אבל כן יש איזו תשובה.

אני לא ״יודעת״ אותה, אני רק מרגישה אותה לפעמים.

היא מציצה מידיי פעם במצבים שונים.

היא אינה אישית ואינה רוצה דבר.

במפגש בינינו אני טועמת לרגע שחרור של ניסיון השליטה.

תיעדתי רגע שכזה מאתמול בלילה, בסגנון העדות של ״אשה חיה״:

אנחנו במיטה. כבר כמה זמן שלא הסתנכרנו בגוף.  

אני קוראת לך. יש לך קצב אחר ממה שאני חושבת שאני יודעת שאני צריכה עכשיו.

אני מכוונת אותך כמו שאני רגילה לכוון כל דבר בחיי: למעלה, למטה, חזק, חלש, כן, לא.

אתה מתקשה לעקוב אחרי ההוראות,

וגם אני עייפה. נמאס לי כבר לכוון. מה אני בכלל יודעת על מה שאני לא יודעת שאני לא יודעת?

ההחזקה הזאת שלי, אם הייתי צריכה לתת לה מקום בגוף הייתי מתקשה- כי למען האמת מדובר במין כיווץ קבוע ומעיק שנמצא באיזורים רבים- קצת בידיים, קצת בבטן, הרבה בגרון ובראש.

הניסיון לשלוט.

היומרה לשלוט.

היוהרה לשלוט.

בלילות האחרונים הניסיון הזה לשלוט משאיר אותי ערה בלילות: האדרנלין לא מתווסת, וגם השינה שנותרה- קלה.

מרוב ״שליטה״ אני סהרורית, חיה-מתה ביום שמקבלת התראות מהוואטסאפ והיבהובים צבעוניים מהרשתות החברתיות.

אני כל כך עייפה. אני מתגעגעת לאוקסיטוצין.  

אז הרפיתי.

ואתה נוכח.

ככל שאני יותר מרפה, ככה אתה יותר נוכח מסתבר.

ואתה מביא איזה קצב לא צפוי כזה, ואני הולכת איתך,

המחשבות שלי בשקט, מפנות מקום ללחישותייך באוזניי,

והרצון שלי נעלם,

מתחלף במשהו ראוי יותר,

קשה לי לשים עליו שם,

זו תחושה שאני עוד מנסה להבין,

היא מעקצצת אותי בכל הגוף ומרחיבה באיזה קצב קבוע ומדגדג- הרבה בידיים, מעט בבטן וברגליים, וכמובן במקום ממנו יצרתי חיים,

ואז ללא התראה מוקדמת - וואו.

לא ידעתי שלשם ניתן להגיע, זה לא דורש ממני לעשות שומדבר, בדיוק ההיפך- זה דורש ממני להפסיק לעשות כל דבר.

זמן רב כבר שלא שתיתי מהמעיין הזה.

כבוד הוא לי.

מי מכוון את הדברים כשאני מפסיקה?

נראה שבימים כאלו אין לי ברירה, אלא לגלות.

שיהיה חג של גילוי, נרקיס.

משאבי השבוע:

1. במהלך הסופשבוע ובשבוע הקרוב הזמנו במשחקות באש את חברי הקבוצה לכתוב על רגעים של שיחרור שליטה, כדי לתמוך בכולנו במה שקורה ולא קורה עכשיו. אם אתם אוהבים לכתוב ולקרוא בנושא, מוזמנים לבקר בקבוצה ולשתף.
2. גרסא יפה של שיר שמדבר על הכמיהה הזאת לשחרר שליטה והרצון לנוח ולהיות מובלת על ידי משהו אחר, ניתן להאזין כאן. הגרסא המקורית נמצאת כאן. וגם הנה עוד גרסא יפה. (כן, אני אוהבת את השיר הזה מאדדדד)
3. ציטוט השבוע, הפעם של ביירון קייטי:
4. If you want real control, drop the illusion of control: let life have you. It does anyway. You're just telling yourself the story of how it doesn't.

‍