על קנאה

בסופשבוע שעבר הייתי ביום הולדת של חברה והיה כיף בצורה בלתי רגילה; תוך כדי שירד גשם וקר מאד בחוץ רקדנו מתחת לגג מקורה כשמסביבנו הטבע של הצפון: עשינו ג’אם ,צחקנו, וגם נכנסנו לסירוגין לאמבטיה רותחת מתחת לכיפת השמיים. 

חבר שאני מעריכה שיתף אותי בכנות שכשהוא הסתכל בתמונות משם תוך כדי שהיה בבית זה עורר בו תחושת אי נוחות; ״הנה אירוע שלא הוזמנתי אליו עם חבורת אנשים מגניבים שאני לא מכיר, ומה שזה גורם לי בעיקר לחשוב זה שאני לא מספיק ״בעניינים״. 

למרות שהוא סיפר לי את זה עם חיוך אותנטי ולקח אחריות מלאה על רגשותיו, זה גרם לי לחשוב על ההשפעה שיכולה להיות לתמונות שאנחנו משתפים ברשת, בעיקר אלו שמצטלמות ממש טוב. 

גם אני לפעמים מקנאה באנשים,על פי מדדים דיי שטחיים; כאלו שמצליחים יותר ממני, שיש להם בית שיותר דומה לזה שהייתי רוצה, שמקבלים תשומת לב מסוימת שאני באותו הרגע חפצה בה. רגש הקנאה הוא כזה שאני זוכרת ממש טוב מהילדות ועם השנים למדתי להתמיר וגם להסתיר אותו; 

מצד אחד אני נגד להקטין את הטוב שיש לנו בחיים ואת מה שיש לנו להגיד; תמיד יהיו כאלו(ואני לפעמים ביניהם) שהאור של אחרים יפגוש אותם במקום חשוך ויגרום להם להשליך עליהם דברים. ומצד שני אני שואלת את עצמי - מה האחריות שלנו כאשר אנחנו מושאי קנאה, אם בכלל? 

בדבריו של אורי זוהר ז״ל קראתי פעם נקודת מבט מעניינת: 

״באתי מעולם של קנאה. אני זוכר טוב-טוב איך הוא הצליח וזה הצליח בכל מיני דברים, בסרטים. אפילו בתוך הלהקה עצמה, הייתי בלהקת הנח"ל, אתה מקנא, הוא משכיב את הקהל ואתה לא. 

אני מכיר צדיקים, ולא הרגשתי את הקנאה שהם יותר. אני אוהב אותם, כי הצדיק קודם כל הוא גם לא בעל גאווה כשעצמו. הוא לא יתגאה עליך. הוא לא מסתובב תמיד ומראה לך אני יותר טוב ממך. אותו צדיק שאתה מצטער למה אני לא מגיע לאותה דרגה של תפילה שלו? הוא מרגיש את עצמו הרבה יותר שפל ממך. הוא לא מעורר בך אתגר של אני יותר. אתה בכלל לא מרגיש את האתגר הזה ממנו. אני מצטער עליי, אני רוצה יותר לעשות, אבל קנאה בו? מה פתאום.״

צדיקה אני לא, אבל כשקראתי את דבריו יכלתי לראות שאם אני כנה עם עצמי לפעמים יש דברים שאני מעלה לרשת ממקום של גאווה, של להראות שאני ״יותר״. ושיש משהו במשחק הזה של לנסות להיות מושאי קנאה שבאופן אירוני גורם לנו להמשיך לקנא; ברגע שאנחנו באמונה שיש כאלו שהם יותר, אז אוטומטית יש גם כאלו שהם פחות- ולפעמים הם אנחנו. 

אתמול לקחתי על עצמי אתגר חדש; להפסיק לשחק את התחרות הזאת ברשת. אני לא יודעת מה יהיו הדברים שיישארו בשיתופים שלי ומה ייעלם, אבל אני רוצה לפני כל דבר שאני מעלה להתבונן האם הוא מגיע ממקום שרוצה להרבות טוב וליצור ערך או ממקום מתחרה. אני לא יודעת לאן זה יוביל, אבל זה שיקול שמרגש אותי לכלול בפעולות שלי בעולם.

אשמח לקרוא איפה זה פוגש אתכם? מתי אתם מקנאים? האם אתם מרגישים שיש לכם אחריות מסוימת כשמקנאים בכם?

שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס. 

Photo by Linus Nylund on Unsplash

‍