על תיאוריית הקשר

(כשתקראו את הניוזלטר הזה אני אהיה באמצע העברה של ריטריט דאבליו, הסדנא הדו שנתית שאנחנו מארגנות לנשים יזמיות. במהלך הסדנא אנחנו מנותקות מהפלאפונים ומאמצעים טכנולוגיים ולכן תיזמנתי את המייל הזה מראש.)

ביום ראשון השבוע הייתי בלחץ גדול: בנוסף למשימות רבות שקשורות לסדנא הייתי גם צריכה לבנות מצגת להרצאה ולסיים לבנות תוכנית עבודה להציג לחברה שאני עובדת איתה (כמו שהבנתם, חזרתי לעבוד : ). להבנתי דאז, הזמן שעמד לרשותי הספיק למשימה אחת מבין שלושת אלו, והייתי בחוסר אונים. כעסתי על עצמי על הדחיינות שהביאה אותי למצב בו אני צריכה לעבוד על המשימות האלו במקביל תחת לחץ של זמן. 

כשפתחתי את המחשב הופיעו באותו החלון שלושה טאבים שונים: אחד עם מצגת ריקה, אחד עם כל התוכן של הסדנא שכל החלקים שעוד לא סיימתי לעבור עליהם מסומנים בצהוב, ואקסל עם תוכנית עבודה ראשונית ומצ׳וקמקת שאני צריכה לארגן לכדי תוצר שראוי להצגה. להביט בחלונות אלו פתוחים במקביל עורר בי כל כך הרבה חרדה שלא הייתי מסוגלת להתחיל אף אחת מהמשימות. אז במקום זה, פתחתי יוטיוב ושמתי שיר שהמצב התודעתי שלי הזכיר לי: surface pressure מencanto (סרט מומלץ והשיר מומלץ עוד יותר, לינק נמצא מטה). 

מהשיר הזה לחצתי play על עוד ועוד שירים שהאלגוריתם של יוטיוב הציע לי, עד שהרגשתי רגיעה וחזרתי למחשב תוך כדי שהשירים ממשיכים להתנגן ברקע. התחלתי לעבוד על המצגת ונכנסתי למצב של זרימה ביצירתה. באיזשהו שלב, עלה לי רעיון שקשור לאחד מהשיעורים שידעתי שאני מעבירה בסדנא, אז דילגתי לטאב השני עברתי עליו ולאחר מכן שוב חזרתי למצגת. בערך באמצע המצגת, כשהרגשתי שלמרות שהיא רחוקה מלהיות מוכנה אני כבר מבינה איזה כיוון היא תופסת, חזרתי למסמך של של הסדנא. עברתי לשיעור הבא, ואחרי כמה דקות תוכן השיעור נתן לי רעיון שקשור לתוכנית העבודה, אז ביקרתי לראשונה בטאב עם האקסל ופיתחתי את תוכנית העבודה. 

ואז הבנתי. יש קשר בין המשימות: לא רק שזה אפשרי למלא אותן במקביל, זה אפילו כדאי!. המוח שלי לא חייב לעבוד בצורה ליניארית: חשיבה על משימה אחת מפרה את החשיבה שלי על המשימה האחרת. לא רק זה, אני אפילו משוכנעת שאם הייתי עובדת על כל אחת מהמשימות האלו בנפרד, הן היו יוצאות פחות טוב! בהמשך השבוע שמתי לב שהקשר לא קיים רק בין המשימות אלא בין דברים נוספים שקורים לי: השיחות עם חברים ועם קולגות, התמודדויות עם הילדים, לינקים שאנשים שלחו לי במקרה (או שלא במקרה?) כולם שירתו את מה שרציתי לחשוב עליו, כולם היו תחת אותה התימה. 

תיאוריית קשר, או בשמה הידועה לשמצה: תיאוריית קונספירציה, מסבירה מצב או אירוע באופן מהפכני הנראה כסותר את הממצאים הגלויים לעין, על בסיס ההנחה שגורמים רבי כח מסתירים את האמת ומונעים את חשיפתה לציבור. לתיאוריה זו יש בדרך כלל קונוטציה שלילית: לקבוצת אנשים יש כוונה רעה שהם מעוניינים להסתיר והם חלק מהוצאה לפועל של תוכנית זדונית, כאשר כל דבר שקורה במציאות מהווה רמז או ״הוכחה״ לכך שתוכנית שכזו אכן מתבשלת מאחורי גבינו.

השבוע פיתחתי תיאוריית קשר לא רציונלית שכזו רק בקונטקסט חיובי: 

תדמיינו שיש גורמים חיוביים ורבי כוח מאחורי הקלעים שכל מה שהם רוצים זה שנתפתח ונלמד, ולכן הם מתזמנים בסנכרון מושלם אירועים והזדמנויות בחיינו שכולם קשורים זה בזה כדי שאנחנו נוכל לעבור את מה שאנחנו צריכים לעבור. תדמיינו שיש קשר בין הדברים, שהחיים שלנו מחולקים לתימות, כמו פרקים של סיינפלד, וכל דמות, כל תפנית וכל מצגת- משרתת את מה שבאנו לעשות.

גם אם אתם לא מאמינים בדברים כאלו, כדאי לכם לנסות להתחיל לראות את הקשר הקיים בין כל הדברים שקורים לכם בחיים: ברגע שמתחילים לראות דברים ככה יש בזה משהו מרגיע ומאפשר: במקום חשיבה מפוצלת והתנגדות, הראש שלנו יכול להיות פתוח ולהתמקד בלחפש תשובות ופתרונות.

שיהיה אחלה סופשבוע, שניצור קשרים וחיבורים בין הדברים (במקום חומות והפרדות). 

נרקיס. 

Photo by Ryan Stone on Unsplash