למה אני חיה פה?

למה אני גרה במדינת ישראל? למה ישראל הוקמה בין אויבים? ואיך מתישהו נחיה פה במציאות אחרת? בניסיון לענות על השאלות האלו, המלחמה שלחה אותי לעמול על עבודת מחקר אישית, מטעם עצמי; אני חוזרת לשורשים שלי ומנסה להבין דרכם אודות ההווה פה.

המשפחה שלי משתייכת לקבוצת המייסדים והמייסדות של המדינה: סבא רבא רבא גידל את יגאל אלון- מפקד הפלמ״ח, מראשי צה״ל בתקופת מלחמת העצמאית ולתקופה קצרצרה גם ראש ממשלה,  משה אלון- היה המנכ״ל הראשון של רכבת ישראל, מרדכי היה ממייסדי בנימינה, וצבי ממייסדי נתניה. סבתא של סבתא היתה פועה רקובסקי- המחנכת היהודייה הבולטת בפולין,  אחת הפמיניסטיות הראשונות בעולם, ממייסדות אגודת הנשים למען הקק״ל שהפיצה את הרעיון הציוני בקרב אלפי נשים (בין היתר כי סבתא האמינה שהקמת המדינה היא הכרחית לשיחרור האישה). על מפעלי חייה ואומץ ליבה ניתן לקרוא כאן.

בימים אלו אני קוראת בפעם השלישית בספר הזכרונות שלה.
אני קוראת על היזמת שהיתה שהקימה בתי ספר, אגודות, ובתי יתומים.
אני קוראת על האישה שהיתה שנלחמה על גט במשך שנים עד שהשיגה אותו(דבר שהיה לא מקובל בזמנו בצורה שקשה לתפוס)- בגלל שבאופן טבעי לא הרגישה שום חיבור לבעל ששידכו לה הוריה בגיל 16(!), והיא ידעה שהיא מסוגלת להתאהב ושמגיע לה להתאהב.  
אני קוראת על האמא שהיתה צריכה לשקר במצח נחושה לרשויות בפולין וברוסיה כשהבן שלה היה במחתרת ועשה פעילויות למען היהודים כדי שלא יתנקשו בחייו,
אני קוראת על האופן בו  הגנה על התלמידות שלה ונאלצה לסגור ולפתוח שוב ושוב את בתי הספר באירופה בה רדפו יהודים- לפני שזכתה לעלות לאהובת ליבה- מדינת ישראל.
אני קוראת על האבל שליווה אותה כל חייה: כאשר בנסיבות מצערות שונות קברה שני אחים, שני נכדים ואת הבת שלה.  

ספר הזכרונות שלה, שהיא כתבה בשנותיה האחרונות נקרא; ״לא נכנעתי״ והיא סיימה אותו בשורות הבאות:

״יושבת אני בבית ביתי בחיפה וכותבת זכרונות למען קוראים וקוראות. עושי העתיד. את העבודה אין להפסיק.״

המשפט הזה מרעיד לי את כל חלקי הגוף. הוא נוגע בי עמוק עמוק.

כי אמנם אין לי תשובות לשאלות שהוציאו אותי למסע המחקר הזה עדיין אבל אני יודעת שהיצירה שלי קשורה ב״עושי העתיד״. היצירה של כולנו קשורה בהם. ועל כן אסור לנו להפסיק אותה, לא משנה כמה המציאות קשה.

התשובות , אני מקווה, ינבעו מתוך היצירה. למען האמת, אני דיי בונה על זה.

שיהיה סופשבוע שקט כמה שיותר, מתפללת לשלום החיילים והחטופים. נרקיס.