עשו עליי תחקיר בעובדה

זאת אומרת זה מה שחלמתי השבוע, שאני צופה בטלוויזיה ואני מגלה בשידור חי שאילנה דיין הפעם בחרה בי בתור מושא התחקיר שלה. 

בתחילת ה״כתבה״ רואים אותי עם כמה חברות מסביב לשולחן מסעדה ואנחנו מדברות על משהו אינטימי אבל לא שומעים מה אנחנו אומרות, מכיוון שברקע נשמעת אילנה דיין אשר מסבירה בטון הייחודי לה שהערב הצופים סוף סוף יגלו עלי את האמת בפעם הראשונה בהחלט… 

בהמשך התחקיר ראו אותי בסיטואציות שונות מדברת עם כמה אנשים: חברים, קולגות, מטפלת מהגן של הבת שלי ומשפחה..בכל השיחות הרגשתי כמובן לא ידעתי שאני מצולמת והרגשתי בנוח לדבר בחופשיות ולא לעמוד בכללים של פוליטיקלי קורקט בשום צורה. 

אני זוכרת שתוך כדי שצפיתי בתחקיר הרגשתי בושה עצומה ש הנה כל עם ישראל צופה בי כרגע ואני עולה לתודעה הציבורית, אבל לא אומרים שומדבר על מה עשיתי בחיים, לא מזכירים הישגים בקריירה או מעשים טובים לזולת, אלא רק מראים ללא פילטרים חלק בי שהוא באמת גם סוג של אמת: הצד הכל כך אנושי שאוהב דברים חומריים, שלפעמים מתעסק בחייהם של אנשים אחרים מבחינת נושאי שיחה (דרך יפה לתאר את פעולת ה״לרכל״), צד שעושה השוואות או שלפעמים מקנא…  כשנגמר התחקיר כל-כך התביישתי,  לא ידעתי איפה אני יכולה להיעלם ואז…התעוררתי מהחלום. 

זה גרם לי לחשוב: אנשים רבים מפחדים משדים שיש להם במגירה שמא חלילה יתגלו החוצה בריש גלי, ומה השד שלי במגירה לפי החלום הזה? שאני אנושית!!! שיש לי עדיין היבטים באישיות שהם לא משהו… 

הפער הזה בין מי שאנחנו רוצים להיות ואיך שהיינו רוצים להיתפס למי שאנחנו עדיין - הוא ממש מעניין בעיני; הוא אמנם גורם לנו להתנהג בצורות מסוימות שיותר מקובלות חברתית, אבל במקביל גם להשקיע המון משאבים בהסתרה של חלקים ממי שאנחנו, שרק לא ״יראו לנו״… מי אמר שלהיות בנאדם ״טוב״ אומר להיות מושלם? כמו שמרתה נוסבאום כתבה (ציטוט מלא למטה)- להיות אנושי דורש מאיתנו יותר להיות (דינאמיים וחיים) כמו צמח מאשר (דוממים ויפים) כמו תכשיט..   

לפעמים אני מדמיינת מה היה קורה אילו היינו פתוחים יותר בקשר לזה שלכל אחד מאיתנו יש עדיין דברים לא פתורים, דברים שלגביהם אנחנו עדיין בלמידה. בעולם כזה אנשים לא רק יסתירו פחות, הם גם יצפו זה מזה להמשיך להתפתח, להתמיד בלמידה. זה כמו שכשאני נוהגת בכביש , אם אני רואה רכב עם האות ״ל״ אני יודעת שמדובר בתלמיד שעובר שיעור נהיגה: לכן אני גם אסע בזהירות לידו, וגם יהיו לי ממנו ציפיות שונות. 

במובן מסוים כולנו עוד ״ל״: כל אחד בהיבטים שונים , עוברים את מה שאנחנו עוברים, לומדים , עושים טעויות ועובדים עוד על עצמינו. בשביל זה הגענו לכאן… 

שיהיה סופשבוע שקט אמן, נרקיס. 

משאבי השבוע (יש הרבה!): 

1.אגב סופשבוע ״שקט״ - בנוסף לדרמה המקומית ולאתגרים שאנחנו חווים פה, אנשים רבים השבוע איבדו את הבתים שלהם בלוס אנגלס בארהב בעקבות השריפות (ומזג האוויר). אנחנו חיים בתקופה כלכך קיצונית , ואין ממש לאן לברוח.. אלו הזמנים בהם אנחנו נמצאים. יצא לי לדבר עם חברים שגרים שם וההלם שהם נמצאים בו מזכיר לי את מה שהרגשנו בתחילת המלחמה. בתקופות כאלו שבריריות, עוד יותר חשובה החמלה שלנו כלפי עצמינו וכלפי אחרים. השלט ״ל״ מקבל משמעות נוספת. 

2. קטע משעשע מ טד על להיות אנושי כאן 

3.הספר שכתבתי שבו יש הרבה התמרה של בושה ושיתוף כנה על הפנימיות ניתן לקרוא פה

4.ציטוט השבוע, הפעם של מרתה נוסבאום 

"להיות בן אדם טוב זה להיות בעל סוג של פתיחות לעולם, בעל יכולת לבטוח בדברים חסרי ודאות מעבר לשליטה שלך, אשר עשויים להביא אותך לידי ריסוק בסיטואציות קיצוניות שבהן אינך אשם. זה אומר משהו מאוד חשוב על המצב האנושי בחיים המוסריים: שהוא מבוסס על אמון בחוסר הוודאות ועל המוכנות להיות פגיע. הוא מבוסס על להיות יותר כמו צמח מאשר כמו תכשיט, משהו שברירי, אך שיופיו הייחודי הוא בלתי נפרד משבריריותו״

‍