על גברים מצליחים ועל הקול הפנימי

שבוע שעבר הייתי בפגישת עבודה מרובת משתתפים, אחד מהם היה גבר מצליח אשר הישגיו חובקי עולם הן בעולם העסקי והן בעולם החברתי. 

בנוסף לזה, ניכר שהוא אדם חכם וחד, דעתן ועם רצון טוב. 

זה הפרופיל המדויק של הגברים שיש לי חולשה אליהם- אבל החולשה שאני מדברת עליה היא לא חולשה מינית או רומנטית, אני הרי נשואה באושר ולא מחפשת ריגושים מבחוץ. 

מדובר בחולשה מקצועית. 

אני רוצה להתעכב על זה רגע, כי אחרי שעבדתי עם אלפי נשים בשנים האחרונות גיליתי שזו תופעה שממש לא מייחדת רק אותי ולכן שווה רגע לתת עליה את הדעת: כשאני פוגשת גבר אנליטי שכזה שגם הצליח, 

בעיקר אם יש לו דעה מאד חד משמעית כזאת על כל דבר, יש בי צד אשר רוצה מיד אבל מיד להרשים אותו. 

אותו צד רוצה שהוא יחשוב שאני הכי טובה והכי חכמה, שהוא יגיד לי כמה שאני מעולה, שהוא ירצה לעבוד איתי ואז כך ״יגלה אותי״ ויגרום לכל היוזמות שלי הרבה יותר להצליח- בקיצור שהוא יאשר אותי. 

ההתנהגות הזאת היא יותר התנהגות של ילדה מאשר של אישה ולא קרה לי אפילו פעם אחת בחיים המקצועיים והאישיים שלי שהיא הובילה אותי למקום טוב. 

כשאנחנו סוללות (או סוללים) דרך שמטרתה להרשים אדם אחר, אנחנו לא רק מוצאים את עצמנו מאבדים את האנרגיה שלנו, אנחנו גם משדרים לעצמינו מסר שמי שאנחנו זה לא מספיק: שאנחנו לא מספיק יודעות, 

לא מספיק משמעותיות, שאנחנו צריכות מבחוץ מישהו שישלים אותנו. 

והמחיר של זה הוא שאנחנו מנתקות את עצמינו ממקור הידע הפנימי שלו שהוא אינסופי ויש בו את כל הדברים הטובים שיש לנו להביא לעולם. 

בתור מישהי שמלווה נשים מנהיגות יותר מעשור אני יכולה לומר שהדבר שהכי עוצר נשים מלהוביל באופן בו העולם מחכה שנוביל הוא לא רק הפערים המערכתיים אשר לא נותנים לנו הזדמנויות- 

אלא המקומות בהם אנחנו לא נותנות הזדמנויות לעצמינו כי אנחנו עדיין מחשיבות את המיזמים שלנו בתור תחביב, כי אנחנו חושבות שאנחנו לא מספיק מבינות כדי לפתח רעיונות אשר ישנו את הקהילות שלנו, 

כי אנחנו מחפשות אחרים שיאשרו אותנו במקום שנאשר את עצמינו.
 

בקיצור, בחזרה לסיפור: 

במהלך הפגישה שמתי לב שאני לא ממש מרשימה אותו. 

זה היה קטע, כי בדרך כלל זה דווקא עובד לי : )

אבל היה ניכר שהוא לא ממש מבין אותי, שהוא לא משוכנע שהאסטרטגיה שלנו בפרויקט נכונה והוא גם לא בטוח שנדע להוציא את המשימה לפועל. 

ומצאתי את עצמי בפגישה מנסה לשכנע אותו. 

לאחר מכן היו לי כל כך הרבה לופים בתוך הראש שלי בהם אני ממשיכה לדבר איתו ולהראות לו את כל מה שעשיתי והשגתי, ולמען האמת במשך כמה שעות לא הצלחתי לחשוב על שומדבר אחר. 

באותן שעות לאגו שלי לא היה אכפת שיש עכשיו מלחמה, וחטופים וקיטוב וכל הבעיות האמיתיות שנמצאות סביבנו, הוא היה במאבק הישרדות על מנת לקבל אישור ולא ראה בעיניים. 

ואני? באיפוק רב התבוננתי על האגו שלי משתולל בשארית כוחותיו, משתמש בכל המניפולציות להצדיק את התנהגותו ולא עשיתי דבר. 

לא נתתי לעצמי לשלוח לו מייל, או הודעה, או לעשות אף פעולה.
 

ואז קרה משהו נפלא.

בשלב מסוים הרגש שכך, האגו נרגע, וחזרתי לשמוע אותה.

מי זו אותה? 

אפשר לקרוא לה בכל מיני שמות.  

הידיעה הפנימית שלי. 

האינטואיציה. 

האהבה. 

זאת שמכוונת לי את הדרך מבפנים, 

זאת שהובילה אותי לכל החלטה נכונה, 

זאת שאינה נדרשת להוכיח או לקבל אישורים, 

זאת אשר נמצאת שם עבורי זמינה, מחכה שאקשיב ושנרקוד ביחד. 

לעולם לא עבדתי עם נשים בגלל שחשבתי שנשים הן חלשות או צריכות עזרה. 

מה שהוביל אותי לעבוד עם נשים זו הידיעה שהעולם זקוק לקול הפנימי הזה שלנו שיהיה כעת בחוץ בריש גלי, 

העולם מחפש את הרפואה הייחודית לנו, 

וגם הגברים מחכים שנצטרף אליהם להנהיג ולהוביל בדרך שהיא שלנו, 

ושבדרך הזאת גם אנחנו נהיה מובלות ומונחות- אבל מונחות מבפנים,  על ״ידה״.  

אני כלכך אוהבת לעבוד עם גברים ולשתף איתם פעולה, 

אבל זה מצליח ועובד רק כשאני מייצגת ״אותה״, 

כאשר אני יודעת את עצמי מבפנים. 

אפילו כתבתי ״לה״ מכתב. 

לכבוד: בת קול 

קוראים לי נרקיס אלון עיני, ואני מייצגת קבוצה גדולה וגדלה של נשים שמבקשות להיפגש איתך ולתקשר איתך באופן רציף ומיידי. 

חשוב לי להתוודות שאני כותבת לך לאחר שאכלתי יותר מידיי בארוחת הצהריים, ובשילוב עם זה שאני בחודש שביעי - דעתי אינה צלולה… 

אבל גם עכשיו, כשהווייתי מעומעמת וחלק גדול ממי שאני מעוניין לעצום עיניים מתחת לשמיכה- אני עדיין זוכרת. 

אני זוכרת, ואנחנו זוכרות - את הלב המתרחב כשהימהומך עובר דרכינו 

את תחושת השליחות כשאנחנו יכולות לפעול בשמך, 

גם בתוך הכאוס של הימים האלו, אנחנו יודעות שיש תשובות לכיוון אליו נדרשות אנו ללכת, והתשובות יגיעו ממך. 

אנחנו מעוניינות לייצג אותך. 

למען האמת, זה הדבר היחיד שאי פעם באמת רצינו. 

אומרים ש״לא בשמים את״ ובכן אנחנו כאן באדמה, השתמשי ברוח, והרביצי בנו את תורתך, 

לטפי אותנו עם אמת טהורה, אנחנו מבטיחות שנדע לזהות אותה. 

מדוע הפסיקה הנבואה, בת קול? במיוחד בימים אלו. 

אנחנו מצפות למכתב חזרה, 

נתייצב ככל שיידרש. 

שלך, 

בנותייך.

מאחלת לנו, גברים ונשים, לקראת חג החירות לזכור מי אנחנו, 

נרקיס. 

משאבי השבוע: 

1.מי שרוצה לקרוא עוד על בת קול, תתחילו מויקיפידיה, ותצללו לכל הלינקים זה פשוט תענוג. 

2.את המסע שלי לעבר מציאת הקול, הגוף והמנהיגות אפשר לקרוא בספר שלי, אשה חיה. 

3.הזדמנות אחרונה להירשם לסמינר של דאבליו ביוון, נשים יזמיות מתכנסות להעמיק לתוך הרעיונות שלהן. אמנם לא אוכל להגיע אבל יש צוות מדהים. 

4.ציטוט השבוע, הפעם של קלריסה פינקולה אסטס 

הזאב, הזקנה, זו שיודעת, נמצאת בתוכנו. הוא פורח בנפש העמוקה ביותר של נשמת הנשים, אשת הפרא העתיקה והחיונית. היא מתארת ​​את ביתה כמקום בזמן שבו רוח הנשים ורוח הזאבים יוצרים קשר. זו הנקודה שבה אני והאתה מתנשקים, המקום שבו נשים רצות עם הזאבים ”.

‍