מה תבחרו: הגלולה הכחולה או האדומה?

השבוע מעייני חברה שלי ישבה איתי ולימדה אותי איך להשתמש באחת התוכנות הטובות לתמונות שנוצרות על ידי בינה מלאכותית: התוכנה ביקשה ממני להעלות 30 תמונות שלי ולמדה את הבעות הפנים שלי ומידות הגוף, ואז הייתי צריכה לכתוב לה הוראות באיזה סיטואציות אני מעוניינת לראות את עצמי:

תוך דקות ספורות הייתי בתוכנית אירוח מכובדת בארצות הברית,

על במה מול אלפי נשים,

על השטיח האדום של טקס האוסקר

ותוך כדי כתיבה של הספר הבא שלי.

את חלק מהתמונות גם הנפשתי אחרכך לוידיאו קצר.

במשך כמה שעות לא יכולתי להפסיק לייצר תמונות כאלו שלי: בהתחלה בסיטואציות של רשימת החלומות שלי, אבל אחרכך פשוט בכל מיני דימויים שסיקרנו אותי- למשל אני בשילוב עם חיה, או עם מספר איברים, או בתור גבר וכו׳.

זו התמכרות מסוג שלא הכרתי. שונה מלגלול ברשתות החברתיות למשל..

הסיפוק שהרגשתי מלראות את עצמי בסיטואציות האלו מבלי שהן קרו, היה ממש משונה… זה דומה לתחושה שמרגישים אחרי שמישהו נותן לי מחמאה… זה מלטף, זה חיצוני, אבל זה לא ממש שלי.

ואז חשבתי: אבל רגע.. מה אם הייתי משלבת את מה שיצרתי פה עם מציאות רבודה? הרי כבר מזמן ישנן טכנולוגיות שיכולות לגרום למוח שלי להרגיש כאילו אני לגמרי באמת נמצאת בתוכנית אירוח, או בטקס האוסקר, או אפילו שאני חיה חיים בהם אני שילוב עם אריה. יש אנשים שמחכים לחלומות בלילה או שנוסעים בשביל זה ליערות האמזונס ושותים משקה מיוחד - אבל האדם המצוייד בתוכנות ובחומרה המתאימה יכול פשוט לשים משקפת או קסדה- ולא רק שהוא במציאות אלטרנטיבית רב חושית יש לו גם תמונות אחרכך לשתף עם החברים כאילו האירוע באמת התרחש בפועל.

מצד אחד הקידמה, קשה להכלה ככל שתהיה, היא טבע הדברים:

אני מניחה שהצמרמורת שחלקינו יכולים להרגיש מזה דומה למה שדור ההורים שלנו הרגיש כשהוואטסאפ והתגובות ברשתות התחילו להחליף את שיחות הטלפון,

או הדור של הוריהם הרגיש כששיחות הטלפון החליפו את המפגשים הפיזיים,

או הדור של הוריהם של הוריהם של הוריהם לפני שנים רבות הרגיש כשהשפה הכתובה החליפה את כתב החרטומים..

וכן הלאה..

ומצד שני- לראשונה אני מרגישה שעבור מיליונים ואולי מילארדים, החוויה בעולם הפיזי והממשי באמת נמצאת בימיה האחרונים.. שייתכן ועוד עשור חלקים שלמים מהעולם ייראו מוזנחים כמו בעולם האמיתי אשר מוצג לנו לרגעים בסרט ה״מטריקס״ ואנשים רבים יהיו מחוברים לקפסולות שלהם בו חוויית חייהם תהיה on demand.

כששיתפתי את חבריי במחשבה הזאת שנראה לי שעוד רגע מיליונים יעזבו את העולם הפיזי שאנחנו מכירים, אחת מהם הסתכלה עלי ואמרה:

איפה את חיה? מיליונים כבר מזמן עזבו…

מה יהיה הערך של להישאר במציאות הפיזית פה- האיטית, הלעיתים מאכזבת, המורכבת, השוברת לב, בזמן שבלחיצת כמה כפתורים מחכה לנו ״מציאות״ שיש בה הכל ומיד? לא יודעת. אבל זה התפקיד שלנו לענות על השאלה הזאת, אף אחד לא יענה עליה בשבילנו. כי כל החיצים יובילו לגלולה הכחולה..

שהיה סופשבוע שקט, נרקיס.

‍

משאבי השבוע

1.קטע מצחיק ומרתק שביל מאהר שיתף על איך ההתקדמות הטכנולוגית משפיעה על חיי ה״זוגיות״ של אנשים כיום. ניתן לצפות כאן. (בקטע של אהבה, מלא אנשים אכן כבר עזבו.. )

2.מעיין איבגי המושלמת שעשתה איתי את ההדרכה מעבירה לפעמים סדנאות בנושא, הנה הפרופיל שלה וגם יש לה קליפ שהיא יצרה לגמרי בבינה מלאכותית. (את השיר היא כתבה בעצמה : )

3.התוכנה שעבדנו עליה נקראת Krea, היא לא מושלמת ויש עדיין לפעמים עיכובים ובאגים אבל היא נחשבת מצוינת. השימוש ממכר, ראו הוזהרתם : )

4.אם אתם רוצים לקרוא ספר שעושה חשק לבחור בגלולה האדומה, את הספר שלי ניתן להזמין כאן.

5.ציטוט השבוע, הפעם של ג׳פרי הינטון

"לבינות המלאכותיות הללו אין מטרות אבולוציה שנקבעו מראש, אבל במוקדם או במאוחר הן יוכלו ליצור אותן, אם נאבד שליטה."

‍

‍