על דחייה

‍השבוע היתה לי שיחה עם חבר חדש יחסית והוא שיתף אותי שבהתחלה כשהכרנו הוא לא התחבר אלי. ״לא יודע, היה בך משהו שהיה לי קשה.״ אני לא יודעת כמה פעמים שמעתי גרסאות שונות של הווידוי הזה בעבר. שאני מעצבנת, שאני מתלהבת, שאני מעוררת התנגדות… אבל אז כשהכירו, למדו לאהוב אותי.
״את טעם נרכש וממכר״ פעם חבר הסביר לי : )  

לפעמים אני ממש רואה את זה קורה בלייב, את הדחייה שמישהו מרגיש כלפיי: אפשר לראות את זה במחוות גוף מאד עדינות כמו הימנעות מקשר עין, תגובה למשהו שאמרתי באיזושהי אגרסיביות לא פרופורציונלית, או חוסר רצון להקשיב. פעם הייתי נעלבת מזה עד עמקי נשמתי, היום אני יודעת שזה טבעי וגם אני לפעמים עושה את זה לאנשים מבלי שאני מודעת לזה . 

למדתי לפתח כלפי זה סקרנות: מה גורם לנו לפתח דחייה כלפי מישהו? 

לפני כמה זמן השתתפתי בריטריט של כמה ימים והרגשתי כלפי אחת המשתתפות סלידה עזה: היה לי קשה לשמוע אותה מדברת, היה לי בלתי נסבל לשבת לידה, משהו בכל ההוויה שלה פשוט לא עבר אותי, וככל שניסיתי להילחם בזה בגלל מחשבות של ״לא נעים״ או ״זה לא יפה״ תחושת הדחייה שלי כלפיה רק התעצמה. 

באחד התרגילים בסדנא, צוותתי להיות איתה זוג וכמובן שהתבאסתי מאד. במהלך התרגיל, היינו צריכות לשתף אחת עם השניה דברים על חיינו והופתעתי לגלות כמה אנחנו דומות: בחלומות, בפחדים, בנאיביות. באופן בו אנחנו רוצות לראות את עצמינו, בתסמונת המתחזה, ברעיונות שלנו. בשלב מסוים השיתוף הכנה שלה על חוויית חייה ממש נגע לי בלב וירדו לי דמעות. זה פתאום היה לי כל כך ברור שהדחייה שלי ממנה היא מופע של הדחייה שלי מעצמי וההסכמה להתחבר אליה היא הזדמנות להסכים לקבל עוד חלקים בתוך כצמי. 

יצאנו מהסדנא חברות. קראתי פעם שלשנוא ולאהוב זה אותו דבר עם שינוי קל בזווית, ואני נוטה להסכים. 

כלפי מי אתם מרגישים דחייה? יכול להיות ששווה להעיף שם מבט נוסף. 

מאחלת לכם להנות מהמשך החג ! נרקיס 

‍

Photo by Jeremy Bishop on Unsplash

‍