על העתיד

בכל לילה בשבועות האחרונים אני עושה את אותו הדבר: שואבת חלב תוך כדי שאני צופה בפרק (נטפליקס). אתמול הפרק היה כל כך מעניין שהייתי חייבת להמשיך לעוד אחד. גם הפרק הנוסף היה כה מרתק שברגע שהוא נגמר מיד לחצתי פליי. אפילו המנכ״ל של נטפליקס הודה פעם בהרצאה שהאויב הגדול ביותר של העסק שלהם הוא: ״שינה״ והנה אני הוכחה חיה לתיזה שלו. בשלב מסוים במהלך הצפייה התחילה להתגנב לתוכי תחושה קשה, זה היה דומה למה שאני מרגישה כשחברה טובה כועסת עלי ואני יודעת שיש לה סיבה טובה, שאני עושה כרגע משהו שפוגע בה. החברה במקרה הזה היתה ״עצמי העתידית״. שעות שינה הן מצרך נדיר עבורי בימים אלו, ולבזבז אותן יוצר בעיה רצינית עבור נרקיס של מחר, היא זאת שתצטרך להתמודד עם ההשלכות. הרבה פעמים יוצא לי להסתכסך עם הנרקיס של מחר, אני נוהגת להשאיר לה שלל בעיות: כשאני מבזבזת זמן ברשתות חברתיות, כשאני אוכלת יותר מידיי צ׳יפס, כשאני מוציאה כסף שחורג מהעובר ושב. 

הכרתי את הקונספט הזה מדוקטור בנג׳מין הארדי, פסיכולוג אמריקאי. בספרו:״תהיה העצמי העתידי שלך, עכשיו.״ הוא מסביר שבשנות ה90 התחילו לצאת מחקרים שהראו שבני אדם לא מונעים בעיקר על ידי העבר, אלא דווקא על ידי העתיד. מה שמייחד אותנו כאנשים זה שאנחנו יכולים לדמיין את העתיד ולהבין פוטנציאליים שונים שלו ולכן מרבית ההחלטות שאנחנו לוקחים במהלך היום קשורות לעתיד שאנחנו רוצים ליצור, או לכזה שאנחנו רוצים להימנע ממנו. 

לתכונה הזאת שלנו יש פוטנציאל מדהים לאפשר לנו ליצור את החיים שאנחנו רוצים אך מחקרים מראים רובינו שלא משתמשים בה לטובתינו;  80% מאיתנו מונעים בעיקר מרצון להימנע מסבל ומחשיבה קצרת טווח על העתיד; להסיח עכשיו את כאבינו על ידי רשתות חברתיות/חומרים, להעביר את השבוע כדי להגיע כבר לסופ״ש, ללכת לעבודה רק כדי לסגור את החודש. כל אלו במקום להבין לאן אנחנו באמת רוצים ללכת ולהשקיע את כל המשאבים שלנו על מנת להביא אותנו לשם. 

יש שמאמינים שהסיבה לכך היא אבולוציונית; אבות אבותינו היו צריכים בעיקר לתכנן את הארוחה הבאה שלהם, ולהימנע מזה שחיית טרף תתפוס אותם, ולמטרות אלו הם הקדישו את מרבית החשיבה שלהם. בספרו, הארדי מציע לנו להפסיק להיות מונעים רק מהישרדות והימנעות ובמקום זאת לנסות להיות העצמי העתידי שאנחנו באמת רוצים להיות- כבר מעכשיו. 

התחלתי לקרוא את הספר הזה במהלך חופשה משפחתית בחג. במהלך הקריאה, אמא שלי נכנסה לחדר ובמקום לנהל איתה שיחה שגרתית, מצאתי את עצמי מניחה את הספר בצד ושואלת אותה עוד ועוד שאלות על החיים. במהלך השיחה שמתי לב שאני ממש מתענגת על חוכמתה. היה לי ברור שנרקיס של העתיד מודה לי על השיחה הזאת; אני לא יודעת עוד כמה זמן יישאר לי לבלות עם הוריי. החוויה הזאת הדגימה עבורי בפשטות את הנקודה של הארדי: אם אנחנו מתנהגים היום בצורה שמשרתת את העצמי העתידי שלנו, החיים שלנו ניהייה טובים יותר כבר עכשיו;  אנחנו נוכחים, אנחנו אוכלים נכון, יש לנו מערכות יחסים בריאות יותר, ואנחנו מתעדפים את מה שחשוב. 

במובן הזה העתיד ממש מחזיר אותנו להווה; הרבה יותר מעניין לחיות כשמפסיקים לחשוב רק על הארוחה הבאה שלנו או על איך נמנעים מהסבל הבא. 

איך אתם הייתם מתנהגים היום אם כל הכוונה שלכם היתה על העתיד שאתם יוצרים עבורכם ועבור סביבתכם? אשמח לקרוא אתכם. לי אישית זה ממש עושה פרפרים בבטן.

שיהיה אחלה סופשבוע, נרקיס. 

Photo by Lindsay Henwood on Unsplash