על הכעס

אני בפגישה. האיש שמולי מסביר לי בצורה דיפלומטית למה אני טועה ועובר לנושא הבא, 

בחדר מספר אנשים נוספים יושבים על תוכנית עבודה והשיח עכשיו אמור להיות ענייני, 

תוך כדי שהם משרטטים דברים שנאמרים על נייר, אני מתחילה לשמוע אותו מדבר בתוכי. 

הוא זה שטועה״ הוא אומר ״הוא רוצה ברעתך. תתרחקי ממנו. תמצאי גם את דרך מעודנת ומתוחכמת להכאיב לו בחזרה, תראו לו מה זה.״ ואז הוא ניסח עבורי בתוך הראש מספר משפטים שאני יכולה להגיד. 

זה היה חדש עבורי לשמוע את הקול הזה בכזאת צלילות, בדרך כלל הוא מהיר כמו ספידי גונזלס, חמקמק כמו רוח רפאים שללא התראה מוקדמת מתחילה לדבר דרכי ולגרום לי לעשות פעולות שאני מתחרטת עליהן. 

אבל עכשיו שמעתי אותו בהילוך איטי, ויכולתי לראות אותו לראשונה כמו שהוא- מכוער ביופיו. מפתה בחולשתו. מרעיל בסיפוקו המיידי, בעל הברית החזק ביותר של העבר. 

״כעס.״  

במהלך הדקה הצלולה הזאת שעברה כמו נצח שמעתי את הצעותיו. 

הקשבתי לו מבלי לשמוע בעצתו. 

וככל ששמעתי אותו יותר, ככה הצעותיו הפכו להיות יותר מפורטות. 

הפגישה נמשכה וממנה עברתי לעוד פגישות וחילופי דברים עם אנשים, והכעס המשיך להסביר לי בתוך ראשי כמה הוא לא בסדר, והיא עוד יותר, ואני צריכה להגיד להם ככה, ולעשות להם ככה, ובעיקר להראות להם מה זה. 

ואני מקשיבה ושותקת. מקשיבה ומתאפקת. 

זה היה אחד הימים השקטים כלפי חוץ שהכרתי- כי באותו היום דגמתי כמה רועשת אני מבפנים. 

איך לא שמתי לב לעוצמת הרעש הזה במשך כל חיי? 

איך יכול להיות שצבע כזה שחור נחווה אצלי עד עכשיו כרעש כל כך לבן? 

ובאותו יום ראיתי משהו חשוב חשוב חשוב- שבשעות האלו שלא הגבתי, שלא שמעתי בעצותיו של ה״כעס״ המציאות השתנתה לחלוטין- בינתיים מה שההוא אמר, או ההיא אמרה- כבר התחוור לי כלא חשוב, ובגלל שלא הגבתי, יכולתי לעלות על מציאות חדשה לגמרי. וביום למחרת, כששכחתי ונפלתי ושמעתי בעצתו של הכעס, חברו הטוב של ה״עבר״, ראיתי כמה מהר אני מעצימה את המציאות שהכעיסה אותי מלכתחילה. בוראת עוד מרצוני הלא מודע את מה שאני לא רוצה ממנו. 

הכעס והעבר הם החברים הכי הכי טובים. 

העבר משמיע לו שוב ושוב את מה שקרה, 

והכעס דואג לשחזר אותו כדי שלא יישכח, כדי שחלילה לא יתאפשר שינוי. 

והשבוע החלטתי שהאיפוק יהפוך להיות המלך החדש של חיי. 

והוא ההיפך מכל מה שהמערכת העצבית שלי רגילה אליו, אז מדובר במסע ארוך טווח לעבר מחוזות לא מוכרים.(בהצלחה שיהיה) 

שיהיה סופשבוע רגוע אמן, נרקיס. 

משאבי השבוע: 

1.ביום ראשון יעברו 100 ימים לשבי בעזה וזו מציאות שאסור לנו לקבל. חברות רבות במשק, קהילות ואנשים פרטיים יוצאים לשביתה ומוצאים את דרכם למחות. אנחנו נשבית את משחקות באש- ואני קוראת לכם להצטרף למחאה בכל דרך שיכולה להשמיע את קולם של אלו שכרגע אין להם קול. 

2.השבוע עלה במשחקות באש הפרק עם מרדכי בר אור שמדבר על משמעות הברכה בימים קשים אלו. פרק מאד מרגש.  ניתן להאזין פה. 

3.ציטוט השבוע, הפעם של יונג: 

 "כל דבר שמרגיז אותנו באחרים יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו."

‍

Photo by Annie Spratt on Unsplash