על חייזרים וזעפטות בראש.

בשבוע שעבר התפרסמה בידיעות אחרונות כתבה על זה שקיימים חייזרים ביקום, ולא רק זאת, חלקם אף חיים בינינו בכדור הארץ. בריאיון לרענן שקד, ללא שום בושה ובשיא הביטחון, משתף פרופסור חיים אשד את כל מה שהוא יודע ומניח בנושא. פרופסור חיים אשד הוא אחד מאנשי החלל המוערכים בארץ, שעמד בראש מינהלת סוכנות החלל הישראלית במשרד הביטחון והיה אחראי ישיר לתכנון ופיתוח תוכנית הלוויינים של ישראל ולשיגור הלוויין הראשון(!) 

בקיצור גס של הכתבה, אשד משתף על ה״פדרציה הגלקטית״, שהיא גוף שמנוהל על ידי חוצנים ויש לו הסכם עם הממשלות של המדינות הגדולות בעולם לקיים בכדור הארץ ניסויים. החוצנים לא מסכימים לפרסם את זה כי כשהם מתבוננים על המלחמות שעוד יש בינינו, ברור להם שהאנושות עוד לא מוכנה. הוא טוען שהנציגות שלהם כאן כבר מנעה מספר ניסיונות של האנושות להשמיד את עצמה באמצעות נשק גרעיני. עוד הוא טוען שכשניצור קשר עם חוצנים, האנושות תתחבר למארג של היקום ואז המדע שלנו יקפוץ באלפי שנים: נוכל לנוע בין מערכות כוכבים ונהיה מחוברים לכל התודעות שקיימות ביקום. בשלב הזה, בעזרת השם ובעזרתם של החוצנים, בני האדם יפסיקו להתעסק בקטנוניות וכולנו נעלה רמה. 

לטענתו האנושות כבר מתקרבת להיות מוכנה: בשנים האחרונות הוותיקן כבר הודיע שרוצה להטביל חוצנים, האו״ם מינה שגרירה לענייני חוצנים, ועכשיו הקורונה הרגיעה הכל ומקרבת אותנו אליהם. 

מדובר בכתבה בynet ולא במסמך מדעי, כמובן שמופיעים בה כמה דברים שלא נמצאים בבסיסם עובדות מהימנות, אבל בהיכרות עם עבודתו של אשד קשה להניח שכולה שטויות, ועוד יותר קשה להניח שבכל היקום כולו, בני האדם הם היצור היחיד שקיים. בהנחה שברור לנו שאנחנו לא היצור היחיד שקיים, אז גם יכול להיות לנו ברור שקיימים יצורים עם יכולות טכנולוגיות מתקדמות מאיתנו שמאפשרות להם להגיע לכאן. הרי לא יכול להיות שאנחנו היצור המתקדם ביותר ביקום, בגלל שבואו...אנחנו לא כאלה מתקדמים. 

אגב לא כאלה מתקדמים, כמעט מדי יום בחיי, מרבית האנשים סביבי אומרים לי כמה אני נפלאה, מתקדמת ועושה חיל, עד שאחת לשבוע אני נפגשת עם עמוס בץ, המורה שלי למדיטציית זאזן ואז אני פוגשת את האדמה. בשיחותינו אני מספרת לו את כל הדברים שעיצבנו אותי לאחרונה, והוא משקף לי עד כמה אני עדיין באגו ובאשליות, במקום לראות את המציאות הפשוטה כמו שהיא ולבחור בשלום. זה מתחבר למה שהחוצנים אומרים. 

ביום שבת שמתי לב לנקודתם של החוצנים במיוחד: הייתי ביומולדת של אחיינים שלי בפיסת דשא שנמצאת כ200 מטר מהים. הלכתי אחרי הבן שלי בן השנתיים שהסתובב בין העצים והעיר הערות על הפרחים והחרקים השונים שנתקל בהם. לרגע הסתכלתי על העולם דרך עיניו וזה הרגיש כל כך נעים ומדויק. אחרי כמה רגעים התחלתי להפליג לי במחשבות, הם הלכו בערך ככה:״כמה כיף להיות ליד הים, איך אני חיה את הרגע ככה כשמסתובבת עם הבן שלי, בטח אני נראית גם מאד יפה ומחוברת עכשיו מהצד, איזה חיים מדויקים יש לנו כשאנחנו עושים דברים כאלו, אנחנו ממש חיים את החיים עכשיו, בגיל צעיר יחסית אני פיצחתי משהו באיך לחיות אני כזאת...״ 

ב ו ם! קיבלתי זעפטה ענקית במצח מעץ שנתקעתי בו תוך כדי שצעדתי. 

״איה!״ צעקתי בקולי קולות. 

הבן שלי הסתובב אלי והסתכל עלי בשוק. הרגשתי כאילו במבטו הוא שואל אותי: ״אמא איפה היית? איך זה קרה לך?״ 

זה קרה לי כי נסחפתי במחשבות על זה שאני כזאת נפלאה וחיה את הרגע עד שנאבדתי מהרגע לגמרי. 

היד שלי מלאה בכתמים אדומים רק מלגעת במצח שלי, יורד לי דם. 

הרמתי את הבן שלי על הידיים והלכתי לחפש בד קטן לנגב איתו את הכתמים. 

תוך כדי חשבתי על החוצנים ועל הצורך להתחיל לעשות מדיטציה, אבל באמת. 

אני רוצה להתחבר למארג של היקום ותראו במה אני מתעסקת, אלוהים אדירים. 

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, המטרה המרכזית שלי היא ל נ ק ו ת את המיינד! 

שיהיה סופשבוע טוב, 

נרקיס. 

הכתבה על החייזרים 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5854294,00.html

Photo by Albert Antony on Unsplash